חכמולוגי
קוראים כותבים

הכנר המפוזר / משפחת קדר

  

 

הכנר המפוזר

 

כתבה- משפחת קדר

   

  

אחד הכנרים המפורסמים במדינת יוטה היה אוסטין סמית'.

הוא היה נוהג להופיע מול המושל גארי הרברט, והמושל היה מאד שמח בו ונהנה מנגינתו המרגשת.

כל יום היה אוסטין הולך מביתו עד לאולם הקונצרטים, כדי להתאמן לכבוד המופע הגדול מול המושל, שהתקיים פעם בחודש. הכנר היה נושא תיק נגינה לכינורו שהיה מפורסם במשקלו הכבד.

יום אחד הוא נכנס לביתו אחרי אימון מתיש וגדוש, פתח את התיק להכניס את הכינור לתאו המיוחד, וגילה לתדהמתו שהכינור לא היה מונח בתוך התיק! ברגע אחד נזכר ששכח את הכינור בתוך השולחן של הכינורות.

אח! הוא חשב 'עכשיו אני אצטרך לחזור עד האולם הרחוק!' הוא הלך חזרה לאולם, הגיע ברגע האחרון לפני שהשומר סגר את השער ולקח את כינורו היקר. אוסטין היה ידוע כאדר שכחן ומפוזר וכך קרה לו כמה פעמים בימים הבאים.


יום אחד הוא החליט להשים לזה סוף ופשוט הכניס את הכינור לתוך שקית נייר! כך שאם הכינור לא יהיה בו הוא ירגיש מיד במשקל של השקית. ואכן כך היה.

למחרת הביא אוסטין את הכינור לאימון וכרגיל התאמן התאמן בצורה מעולה. לאחר האימון הוא יצא מהאולם, הרגיש את השקית ונאנח בהקלה, הכינור היה מונח בתוך השקית. הוא יצא מהאולם ופנה בדרכו לביתו. אחרי כמה צעדים השקית התחילה להיקרע אך אוסטין לא שם לב. לאט לאט השקית נקרעה עד שפתאם נפל הכינור בחבטה על רגליו של אוסטין!

אוסטין חש כאב שלא הרגיש מימיו, הוא צעק בכל כוחו לחברו ביל בלייטון הכנר המהולל. חברו מיהר להגיע ולהזעיק אמבולנס לתגבור. 

 

עברו ימים אחדים והמושל הגיע לקונצרט החודשי. הוא התפלא לגלות שהכנר האהוב עליו ביותר נעדר ובמקומו הוא ראה ממלא מקום אחר! המושל זעם על כך מאד, ושאל את האחראים. הם הודיעו לו שאוסטין נפצע והוסיפו שהוא מאושפז בבית הרפואה הסמוך. המושל מיהר להזעיק את הנהג הצמוד שלו ונסע לבית הרפואה הסמוך, במהירות המיידית.

הוא הגיע לבית- רפואה ונכנס לחדרו של אוסטין. הוא שאל אותו בתימהון למה הוא הגיע לשם ואוסטין מיהר להשיב וסיפר לו את כל הסיפור.

המושל הבין את העניין ומיהר לבית הנבחרים, לחוקק את החוק הבא-

 

אסור על הכנרים וגם על כל שאר האנשים

לשאת כינור בתוך שקית נייר!

 

 

 

 הסיפור נכתב במסגרת משימת כתיבה  
  של חג השבועות ה'תשע'ה!  
לפרטים על המשימה לחצו כאן!

 

 

 

התגובות שלכם

  • נירית
    י' סיון תשע"ה
    סיפור מעניין מאוד כול הכבוד