סיפור מתקופה אחרת / מרים וינר

שנת 2010:

מה זה? איך הגעתי לכאן? אני לא מבין כלום מה קורה פה? איפה אני?

הצילוווווווווו.

הכל התחיל בשנת ד' אלפים תתנ'ו (1096 למניינם) תקופת מסע צלב ראשון.

המקום: קהילת וורמיזא-גרמניה.

'זלמי זלמי קום מהר צריך לברוח!'

'מה זה למה לברוח מה קרה? לאן לברוח, שוב הגויים השכנים שכל היום מציקים והורגים ללא רחם? אוי אבא שבשמים עד מתי נסבול כבר? אי אפשר יותר'.

'נו זלמי אין זמן בוא כבר! אני, אתה, אבא וחנה צריכים לברוח מהר. יש שמועות שהאיכרים שיצאו למסע צלב ונתקעו בביזנטיון מגיעים אלינו ואולי הם יהרגו פה אנשים כמו שקרה כבר בכמה וכמה קהילות. בוא תאכל כריך עם גבינה, תתארגן ועוד מעט נצא. כשכולם יהיו מאורגנים אנחנו נברח לקהילת מגנצה ונקווה ששם לא יפגעו בנו. הרבי אמר לנו ללכת לשם ולא למקום אחר'.

לאחר כמה זמן המשפחה יצאה לדרך.

'הם מגיעים בוא נברח מהר! זלמי!', צעקה חנה, 'האיכרים מגיעים הם יהרגו אותנו הצילו!!'

'אל תדאגי חנה הם לא רואים אותנו אנחנו נסתתר והם מעדיפים להרוג בבתים'.

'אוי אבא אני לא יכולה הם יהרגו את כל החברות שלי זה נורא!

הנה אתה רואה אוי לא! הם נכנסים לבית של גיטי מה נעשה?? בואו נסתתר מהר אני לא יכולה לראות את זה, לא שוב! מספיק שהגויים בסביבה הרגו את מנדל אח של גיטי רק שלא יהרגו את גיטי ואת המשפחה שלה'.

בום!

'זלמי ברח ברח', זה מה שחשבתי לעצמי באותו רגע. לא יכולתי להסתכל לאחור. הם הרגו לי את אבא, אמא וחנה איך אוכל לשאת זאת? לא ידעתי מה לעשות אז רק ברחתי וברחתי עד שהגעתי למקום כלשהו ראיתי שם יהודי. פניתי אליו כשעיני אדומות מבכי:

'רבי יהודי עצור', קראתי לו.

אך הוא לא עצר כי חשב שאני רוצה לרצוח אותו ולכן קראתי: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'.

הוא עצר. סיפרתי לו תוך כדי בכי שאני ברחתי עם המשפחה שלי ובאמצע הם הרגו את כל משפחתי ואני הצלחתי לברוח, ואז הוא קרא:

'ה' יברך אותך שתגיעי במהרה לא'י הארץ הקדושה'.

ברכתו התקיימה. כבר למחרת פגשתי מלחים של אוניה ומשום שלא היה לי כסף שאלתי אותם אם אני יכול לנסוע תמורת עבודה באוניה.

הם שאלו אותי לאן פני. אמרתי שלארץ ישראל.

'אוקי הגעת למקום הנכון', הם אמרו.

נסעתי.

לאחר כמה חודשים הגענו לא'י.

שנת 2010:

כפי שנאמר בהתחלה, התעלפתי וקמתי.

אני לא מבין איפה אני. שאלתי את עצמי פעם אחר פעם.