סיפור בהמשכים / אסתי רמתי
האביר במסכה השחורה / אסתי רמתי
לחזרה לפרק השנים-עשר של הסיפור לחצו כאן!
פרק יג
בפרק הקודם: טל ויוני נוכחים בפגישה בה תושבי חיפה מחליטים להלחם בצלבנים.
יוני, יוחנן ואני היינו עסוקים באיסוף סלעים. לא בדיוק התעסוקה שתכננתי להיום, אבל מה לעשות? היתה לנו עגלת יד קטנה מעץ, כמו אלה שיש בגן של אחותי הקטנה, והעמסנו עליה בזהירות אבנים גדולות שמצאנו במגרש ריק.
כל הזמן יוני ואני שברנו את הראש בניסיון לגלות מה אנחנו עושים כאן. היה לי קשה להאמין שסחבו אותנו אלף שנים אחורה רק כדי לעזור לילד חיפאי לסחוב סלעים! אבל לא הצלחנו לחשוב על שום רעיון. 'לא נורא' ניחם אותנו יוחנן. 'כנראה שברגע המתאים, כבר תדעו מה לעשות…'
התוכנית של התושבים היתה די פשוטה, אבל קיויתי שהיא תעבוד. בינתיים, עד שייאסף מספיק תחמושת, הם יישבו בשקט ויתנו לצלבנים לירות כמה שיותר אבני קלע לתוך העיר. ככה הצלבנים יחשבו שהיהודים עומדים להכנע, וגם חלק גדול מהתחמושת שלהם תאזל. ואז, ברגע המתאים, הלוחמים יטפסו בהפתעה אל החומה, ויפגיזו את הצלבנים המעצבנים האלה בכל הכוח!
כשהגענו לחומה עם העגלה העמוסה שלנו, הבטתי בתושבים שהתכוננו בשקט גמור למתקפה. ראיתי אנשים עם קשתות וחיצים, ומישהו אחר שהבעיר מדורות, ושם עליהם סירים גדולים. 'מה זה? אוכל ללוחמים?' לחשתי ליוחנן. 'שמן רותח…' הוא חייך 'אוי לו לצלבן שינסה לטפס על החומה!'
אבני קלע צלבניות המשיכו לנחות מדי פעם, אבל היה נראה שהקצב הולך ונחלש. 'נראה לי שעוד מעט תתחיל ההתקפה שלנו' לחש יוחנן 'ויש לי בדיוק את המקום המתאים כדי לצפות בו…' הוא הוליך אותנו לאורך אחת הסמטאות, עד שהגענו לפתח נמוך בתוך החומה. 'גיליתי את המקום הזה פעם, כשהייתי קטן.' הוא אמר. התכופפנו ונכנסנו פנימה, וגילינו מדרגות צרות שהובילו כלפי מעלה. מה זה צרות? בקושי יכולתי לעבור! טפסנו בזה אחר זה, עד שהגענו לפתח נוסף. 'וואו!' קרא יוני, שיצא ראשון.
התגובות שלכם
שילת
כ"ה ניסן תשע"הפניני
י' סיון תשע"השמואל דרשן
ל' ניסן תשע"ה