הספריה- משימה מיוחדת לפורים!
ברוכים הבאים לספריה שלנו!
אוהבים ספרים וסיפורים?
הגעתם למקום הנכון!
כאן תוכלו לקרוא ספורים קצרים וספורים בהמשכים, המלצות וראיונות עם סופרים. ואם אתם אוהבים בעצמכם לכתוב, תוכלו להשתתף במשימות שלנו, ולזכות בפרסים מגניבים!
אז אתם מוזמנים לקרוא ולכתוב, לשתף אותנו בהמלצות שלכם,
ולהכנס לעולם הקסום של המילים!
משימה ראשונה
עוד מעט פורים. את ספור המגילה כולנו מכירים, אבל מה דעתכם שנסתכל עליו מנקודת מבט קצת שונה?
אחד הכלים של הסופר הוא נקודת המבט - ספור נראה אחרת לגמרי כשכותבים אותו דרך העיניים של דמות לא שגרתית…
אז מה עושים? לוקחים חלק מספור המגילה (נניח - את בחירת אסתר, או ספור בגתן ותרש) ומנסים לחשוב איך הסיפור היה נשמע אם היה כותב אותו אחת הדמויות מהמגילה.
אם מרדכי היה כותב על בחירת אסתר למלכה, מה הוא היה חושב על זה? איך הוא היה מרגיש?
ומה אחשוורוש היה חושב על שני הסריסים שניסו להרוג אותו?
נסו להכנס לראש של הדמות! 
אורך הספור צריך להיות עד 350 מילים, ונקיים באתר סקר לבחירת הספור המוצלח ביותר. בהצלחה!
את הסיפורים שלחו אלינו למייל-
Kids@meirkids.co.il
והנה הדברים שכתבתם:
יונתי גורן- דף מיומנו של המן
יומני היקר, אתה לא מאמין אילו בושת. בתחילה הלכתי כעצת אשתי זרש אל חצר המלך. שם הכנתי עץ גבוה חמישים אמה על מנת שיתלו עליו את מרדכי היהודי. אך לפתע אחשורוש העכברוש הטיפש הזה קם ודיבר עם סריסו אבל לא שמעתי מה דיבר. אחר כך בא סריס אחד ומר לי שהמלך קורא לי. הלכתי אליו באף מורם ובגאווה כיאה וכנאה. כשהגעתי שאל אותי: 'מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?'. אני ברב חוכמתי חשבתי שהוא מדבר עלי וכנצר למשפחת עמלק המכובדת אמרתי לו שיכבד אותי בכל מיני כיבודים שונים ואל תשאל מה עוד אמרתי. בכל אופן זה לא משנה אם תקשיב מה אמר לי המלך, וכך דיבר העכברוש: 'תעשה את כל הדברים שאמרת למרדכי היהודי'. ואני אי ואוי, אוזני ההמן-פרג שלי נמלאו בדם ואפי גדל והתארך בעוד חמישה סנטימטרים, אבל אין מה לעשות הייתי חייב לקים את מצוותו של העכברוש הלזה, סליחה אחשורוש. ובעודי מוביל את מרדכי השנוא עלי וצועק: 'כך יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו', ביתי נמש שפכה עלי מי שופכין מהצרכים של כל הילדים. ועכשיו תגיד לי יומן יקר, איזה איש יכול להיות יותר מבויש ממני מפרס ועד מדי?!? נו,די!!!
רחלי מוסקוביץ'- 'כשושנה בין החוחים'
אסתר מספרת: נלקחתי מבית מרדכי הצדיק שגידל אותי כאבא, לבית הנשים, בין כל הגויות האלה, הפרסיות, המדיות, הכושיות והבבליות. אני היהודייה היחידה, כמעט. כמה טוב שיש כאן עוד יהודייה, התחברנו. שרית שמה. שרית לא גדלה בבית חזק במיוחד, אך כשיהודי בצרה ומחפש אח אז זה כבר לא משנה, אנו מרגישות קרובות כל כך. דווקא כשנמצאים במצב לא הכי רגיל, מתגלים הכוחות הטמונים בנו. אנו ביחד נאבקות ומקפידות על אוכל כשר. כשאחת מאתנו כבר חושבת להתייאש, ישר אנו מעודדות את עצמנו, ש'ה' אתנו וכמו שהוא היה עמנו עד עכשיו – הוא ימשיך וידאג לנו'. גם אני וגם שרית יתומות. לפני שנלקחנו לבית הנשים תמיד אמרו לנו שה' הוא אבי היתומים, כעת אנו מרגישות זאת ביתר שאת וביתר עוז. שרית מעודדת אותי וגם אותה ש- 'למה שניבחר כמלכות במקום ושתי? מה, אין מספיק פרסיות שירצו לקבל את התפקיד?' מוסיפה בהלצה. אמרתי לה שאם תיבחר, תמיד תזכור שהיא יהודייה, שתתאמץ לקיים מצוות כמו שאנו ביחד מתאמצות כעת. אנו אוכלות רק זירעונים. לכל בחורה יש רשות לבקש משרתות. אני ביקשתי בשבילי ובשביל שרית שבע משרתות קראנו לכל אחת בשם שיזכיר לנו איזה יום. כל אחת משרתת אותנו יום אחר בשבוע, וכך אנו זוכות גם לשמור שבת. אמרתי לה, שאם אחת ממנו תבחר, זה לא יהיה סתם אלא 'כל מה שה' עושה הכל לטובה, הכל בהשגחה פרטית' ציטטתי לה את מרדכי. לקב'ה לא חסרות בבליות שישמחו הרבה יותר ממנו להיות מלכות. הזהרתי אותה שלא תגלה לאף אחת שאני יהודיה, מרדכי ציווה עלי לפני שלקחוני לכאן שלא אגלה את עמי ואת מולדתי. כבר התרגלנו לשאלות והמצאנו תירוצים, חלקם מספקים וחלקם מצחיקים אפילו. בליבי איחלתי לכל המתגנדרות שאחת מהן תיבחר. לפני שנכנסתי למלך דחף לי הגי שומר בית הנשים איזה שרשרת. ריחמתי עליו, הוא יקבל עונש אם יכנסו למלך נשים לא מקושטות. לא הספקתי לחשוב על מי צריך לרחם ולמה הגיא שם עלי שרשרת, התפללתי חרישית ונכנסתי. כאשר יגורתי בא לי. הונח כתר המלכות על ראשי. שמחתי בשביל שרית, גם קצת קינאתי, אך עודדתי את עצמי שלא סתם הגעתי למלכות, יש לי שליחות חשובה לבצע. אם נדפדף כמה דפים במגילה, תראו כי צדקתי. 'אם לא לעת כזאת הגעת למלכות...' 'והעיר שושן צהלה ושמחה'.
יוסף יצחק בלוי- סיפורו של הגי שומר בית הנשים
וואי המלך המשוגע הזה הרג את אשתו ולכן אני צריך לעמוד פה ולבדוק הכול איזה עבודה קשה... אוף הנה הנסיכה מסין'. 'בואו בואו כנסו' אמר הגי בחיוך מתחנף. 'אוף עוד נסיכה ועוד נסיכה'...
אחרי כמה ימים:
'אוי נו באמת מי זאת הירקרקות הזאת נו באמת המלך בטוח לא יקבל אותה אבל מה אכפת העיקר שזה יגמר מהר'. 'היא מוזרה האסתייר הזאתי לא אומרתי מי היא, מה העם שלה, לא אוכלת כמעט ומדליקה נרות, ממש מוזר'
אחרי כמה זמן:
'אסתררררר כנסי למלך', בטח היא תעוף כמו כולם... 'משרתים תביאו לה את התכשיטים והשמלות הכי יפים ותתנו לה קדימה! הופ הופ הופ'. או יופי היא נכנסה זה מעולה רק מי זה האיש הזה שמסתובב ליד בית הנשים אולי קרוב שלה? מה אכפת לי העיקר שאני עוד מעט הולך לאכול...
אחרי שעה: או הנה האוכל אה איזה אוכל מוצלח תמיד ידעתי שהגיגה אישתי יודעת להכין אוכל מצוין כל הכבוד הגיגהההה (צעקה) אופס! מישהו שמע אותי צועק חח נו מה? אסתייר הזאתי כמה זמן היא אצל המלך? אולי היא הלכה כבר?? מוזר לא ראיתי אותה! נו טוב העיקר שאני אוכל!! דינג דונג!!!!! אה אבאלה מה זה הרעש הזה אה זה הפעמון הנה אסתייר יוצאת ביחד עם אחשוורוש איזה יופי. רגע מהה?? עם אחשוורוש אבב בב בבלל מה הוא מצא באסתייר הזאתי?? אחשוורוש: 'הגי תודיע לכולם שהם יכולים ללכת בחרתי באסתייר'. הגי: 'אבל המלך מה זאת אומרת?'
אחשוורוש: 'עכשיו!!!!' הגי: 'טוב טוב כל הנסיכות והמשרתים יכולים ללכת הביתה קדימה לעוף הופ הופ הופ... אני צריך לאכול אהה כלומר לשמור קדימה החוצה! סיני: 'אבל הגענו מרחוק!' הגי: 'אז תחזור לרחוק!' אנשים: 'איזה אכזבה הוא אפילו לא ראה אותן והמלך כבר אומר שלא. איזה דיכאון נראה לי שנחזור'. הגי: 'סוף סוף אחשוורוש מצא מלכה ואני הולך לאכול ולישון והכל בא על מקומו בשלום'
אחשוורוש: 'הגי תכריז על משתה לכבוד המלכה החדשה שלי!' הגי: 'שהיה המשתה האחרון אז למלכה לא היה סוף טוב. אני מקווה שאסתר תישאר בחיים... נו כבר מה קורה לאסתר למה היא לא שמחה? היא המלכה של אחשוורוש! היא מאוד מאוד מאוד מוזרה... נו טוב, מה אכפת לי העיקר שיש מלכה ויש מלך ויש אוכל ויש הגיגה, להתראות!
לינוי שמילה- 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה'
משרתים: המלכה ושתי, בואי לאולם הגדול המלך מחכה לראותך.
ושתי (חושבת לעצמה): מי הם, ומה הם שיגידו למלכה יפה כמוני מה לעשות?!
משרתים: המלכה ושתי, את באה?
ושתי: חוצפה! הם עדין ממשיכים להיות נודניקים, ולהטריח אותי לבוא למשתה המטופש הזה!
משרתים: המלכה ושתי, את שומעת אותנו?
ושתי: כן! בטח שאני שומעת אתכם! לכו, לכו, ותגידו לאחשוורוש הזה, שאיני מעוניינת ורוצה לבוא למשתה!
משרתים: טוב, טוב, המלכה ושתי, אנחנו יוצאים!
ושתי: סוף סוף הם הלכו, הטרדנים האלה! מצדי שלא יראו את יופיי רק שאני אסיים כאן עם המאפרות שלי.
משה קטן- העלילה של היהודים / מאת ויזתא בן המן
כל שנה מחדש אני עובר ברחובות העיר וקהל של ילדים צובאים עליי, צוחקים, מצביעים עליי, ומגחכים להם בשקט. מה קרה? כאילו עשיתי לכם איזה משהו רע. בואו לרגע, הסכיתו ושמעו מה באמת קרה:
הכל החל בשושן. נולדתי אני בן זקונים בן עשירי לאחר תשעה בנים ובת. הוריי פינקו אותי ושימחו אותי. אימי הייתה אישה חכמה ביותר, ומרשימה, שאף א'כ יעצה עצות חכמות לאבי, עצות שהצילו אותו (לפחות, רוב הפעמים....) כך גדלתי. עד שבהיותי בן שלוש שנים אבי עלה לגדולה. הוא התמנה לשר נכבד, מעל כל השרים בממלכת אחשוורוש, וזאת בזכות התאמצותו למלאת רצון המלך בכל עת שיחפוץ. אבל היהודים האלה. מיד, רק נבחר אבי לשר, והם מפיצים שהוא התחנף למלך, ובגלל זה הוא נבחר. אבל אני אומר לכם: זה שקר! אבי התאמץ מאוד, ולכן זכה כראוי לו בתפקיד רם מעלה. אבל לאחר הצרות צרורות שעשו היהודים לאבי המסכן, שנהיה כבר תשוש מהצרות שעשו לו היהודים והשקרים שהפיצו עליו, אבי נאלץ להחליט. או לאבד את כל כבודו, להירמס, ולהתפטר מתפקידו הרם, או לשלם ליהודים על פשעיהם. לאחר התלבטות 'קשה', נאלץ אבי להחליט להישאר בתפקיד בשביל כל העם, ולשלם לפושעים הרעים כגמולם. אך אבי הרחמן, ריחם עליהם. הוא החליט להעניש אותם דווקא בחודש שמח. חודש אדר!! שהרי אמרו 'משנכנס אדר מרבין בשמחה'!,
הי רגע, אבל שמחים בפורים בגלל הנצחון על אבי.... טוב לא משנה, מה שחשוב זה שאבי רצה לשמח את היהודים לפני מיתתם, ולכן הוא קבע את יום מותם באדר. הוא רצה שהם לא יסבלו ולעשות הכל מהר, לכן הוא שלח רצים דחופים ל-127 המדינות שהיו ברשות המלך וצווה עליהם לרחם על היהודים ולהרגם מהר ככל האפשר. אבל היהודים האלה. כפויי טובה ממש. לא רק שהם לא גמלו לאבי חסד על החסד שעשה עימם, הם רק התנכלו לאבי, למרות שהוא כ'כ התאמץ לסייע להם. איזו חוצפה.
לאאאא זעקתי אך הם מקשיחים מבטם כאבן- מתעלמים... תופסים אותי בחוזקה בידיהם החסונות וגוררים אותי לרחבת הארמון ניסיתי לצעוק, לבעוט אך לשווא. מה כוחי מול 5 חיילים מיומנים? הרפיתי. נכנעתי, הובלתי כשק סמרטוטים משלימה עם המציאות....
. . .
משחר ילדותי נחשבתי לילדה בעלת יופי נדיר שיער שחור חלק כמשי עיניים ירוקות מניפות ריסים שחורות וארוכות וגומת חן בלחי שמאל להשלמת אידאל היופי... אך במקום להצניע את זה רק הבלטתי את יופיי. אבי ואימי חזו בעיניים כלות בילדתם שמתדרדרת מדחי אל דחי אך אני הפניתי עורף לכל זאת, אטמתי את ליבי... ואז יצאה הגזירה מעם המלך אחשוורוש- כל נערה בתולה צריכה להתייצב בארמון המלך כדי שיוכל לבחור אחת מהן למלכתו בעתיד... פחד חדר אל ליבי. ידעתי שבגלל שחצנותי - יופיי ידוע לכולם ועד מהרה עוף השמיים יוליך את הקול. נחפזתי להסתתר ולתור אחרי מקום מחבוא אך זה היה מאוחר מידי... דפיקות עזות נשמעו. אימי פתחה את הדלת ולחרדתה ראתה בפתח הדלת 5 חיילים פרסיים. לא אוכל לספר את כל התלאות שעברתי כי הצלקות עוד בוערות אך לבסוף הגעתי לארמון...
כל הארמון היה מלא בתועבות ואלילים ואני אנה אני באה. בצר לי נשאתי לה' תפילה: 'אני יודעת ה' שהתרחקתי ממך ושחטאתי אך בבקשה הקשב לתחינתי. אנא הצל אותי מארמון זה המלא גילולים ותועבות, נפשי קצה בחיים. אנה הוציאיני ממעמקי החושך ותגאל את נפשי'. לא עברה שעה וקול נשמע ברחבי הארמון: 'אחשוורוש בחר מלכה אין לו עוד צורך בנשים נוספות!'. הכל היו בסערת נפש, נשים שבאו מרצות מרוחקות החלו בוכות ובעיניהן בערה אש של שנאה. בחסות המהומה ברחתי אל ביתי השלו והמואר, בוכה וצוחקת, לא מאמינה שאיני חולמת. פתחתי את הדלת בהיסוס והורי אשר עיניהם היו נפוחות מרוב בכי לא האמינו למראה עיניהם. הם מיהרו לחבקני בחום ולאמצני אל ליבם. לחשתי אליהם בקול צרוד אך נפעם: 'אבא, אמא, חזרתי. חזרתי אליכם, אל התורה, אל ה'. חזרתי להיות אני!!!'
התגובות שלכם
פליז!!!
ט"ז אדר תשע"האסתי מערוץ מאיר
ד' ניסן תשע"הננס כחול
י"ח אדר תשע"המעין
י"ח אדר תשע"האביה
י"ח אדר תשע"האליה מעצרי
י"ט אדר תשע"האחינועם נחושתאי
י"ט אדר תשע"הד
י"ג אדר תשע"הנחללוש
ט"ו אדר תשע"האילה [שם בדוי]
ה' אדר תשע"השירה כהן
ה' אדר תשע"הברכה
ו' אדר תשע"האוריתתת
י' אדר תשע"הטוהר אפשטיין
ז' אדר תשע"המוריה לנקרי
ח' אדר תשע"ה