חכמולוגי
קוראים כותבים

סיפור בהמשכים / הודיה כהן

 

 

 

מי אני ומה שמי? / הודיה כהן

 

 

 

 לחזרה לפרק השמיני של הסיפור לחצו כאן!

  

 

פרק 9

  

'ישבנו באוטו. אמא של מיכל נסעה די מהר. מיכל ישבה עם גב זקוף וסידרה את השמלה הסגולה והנוצצת שלה. דווקא שמלה יפה חשבתי. לאחר זמן מה השתעממתי והתחלתי לספור מכוניות.

'23...22...21'

'נסיה, מה את עושה??' שאלה מיכל.

'סתם...סופרת מנויות', עניתי.

 'את מתכוונת ל 'סופרת מכוניות', צחקה.

'מה שזה לא יהיה', עניתי.

'אני יותר אוהבת לספור כסף' אמרה בגאווה.

'לספור - מה?!' שאלתי בקול.

'לספור כסף!'

'מה זה כסף?' התבלבלתי.

'אויש נו...' מיכל הוציאה מכיסה שטר של מאה. 'זה כסף. אנחנו עשירים.' ענתה בגאווה.

'משעמם' עניתי ופניתי שוב אל החלון והמשכתי לספור  '26...25...24'

'נסיה, לא הבנת. עם הכסף הזה אפשר לקנות מה שרוצים! ממתקים, בגדים, נעליים...כל מיני...'

'אני לא מבינה אותך!' אמרתי. 'מה זה לקנות ומה זה ממתקים?!'  התעצבנתי.

מיכל הסתכלה עליי בשוק. 'אמא את יכולה לעצור לנו פה שניה?' שאלה.

'למה יקירתי?' שאלה אמה.

'אני רוצה לקנות כמה דברים עם נסיה' ענתה.

'טוב מאמי'. אמה של מיכל עצרה ליד סופר קטן והוציאה את ארנקה. 'כמה את צריכה? 50 שקל יספיק לך?' שאלה.

'זה בסדר יש לי', ענתה ויצאה מהאוטו. היא חיכתה שאצא ואז הושיטה לי יד ושנינו רצנו לחנות.

כשנכנסנו אני התפעלתי מהחנות. 'וואו. מה כל אלה??' שאלתי.

'ממתקים, חטיפים , שוקולדים...' ענתה. 'תנסי את זה' אמרה והושיטה לי חפיסת קליק. באתי לפתוח אך מיכל עצרה אותי. 'חכי! לא שילמנו!' קראה. היא הושיטה למוכר את השטר ואת 2 חפיסות הקליק. אחרי שהחזיר לה את העודף יצאנו מהחנות. 

פתחתי את שקית הקליק והסתכלתי פנימה.

'נו? למה את לא טועמת? זה טעים!' אמרה ולקחה אחד מהחפיסה שלה.

לקחתי אחד. לאט לאט הכנסתי אותו לפי. היא הסתכלה עלי בחיוך. 'מממ טעים...' קראתי בהתלהבות.

'אמרתי לך!' שמחה מיכל. נכנסנו למכונית.

'נו, מה קניתן?' שאלה אמה של מיכל.

'קליק' ענתה מיכל.

אמה חייכה והתניעה את האוטו.

הנסיעה ארכה חצי שעה ומיכל התלוננה שכואבת לה הבטן.

חנינו ליד בניין גדול ורחב שעליו היה שלט די גדול:

'בית היתומים רובינשטיין'.

אמה של מיכל יצאה והסתכלה סביב. אני ומיכל שתקנו.

'אוקי, בואו' ציוותה. פסענו לכיוון הכניסה. הרבה ילדים מכל מיני גילאים הלכו בבניין הלוך ושוב.

אמא של מיכל ניגשה למזכירה ואני ומיכל עמדנו ושוחחנו עם ילדה קטנה שאמרה שהיא כאן מגיל 3 והכירה המון ילדים.

כעבור זמן מה ניגשה אליי אישה בחולצה לבנה עם סמל של בית היתומים. 'בואי. אקח אותך לחדרך' הציעה לי. נתתי לה את ידי ושתינו הלכנו יחד במסדרון. מיכל נפנפה לי לשלום ודיברה עם אמה. עצרנו ליד דלת חומה וקטנה. כשנכנסנו, חדר ענק בגודל 80 מ'ר בערך התפרס לנגד עינינו.

'וואו...' לחשתי. כל המיטות היו אותו דבר. להגיד את האמת – התלהבתי. הוא היה מעוצב די יפה. הקירות היו כולן צבועים בורוד וליד כל מיטה היתה שידה קטנה עם מנורת לילה ודובי פרוותי.

העובדת הסתכלה עליי והיה נראה שהיא שמה לב שאני מתלהבת. היא חייכה ואמרה: 'את אוהבת, נכון?' הנהנתי. היא לקחה אותי למיטה מס' 37 (מתוך 50) והניחה את המזוודה שלי לידה.

'זו המיטה שלך. מדי שבוע יחליפו לך את המצעים. אהה... והדובי הזה שלך', אמרה והושיטה לי את הדובי. חייכתי וקירבתי את הדובי אל ליבי. 'תודה' לחשתי בשמחה.

'שם הארונות. ארון מ'ס 37 שלך, אוקיי?' הנהנתי. מרוב שמחה לא יכולתי לענות.

'ו..אגב, אם את צריכה משהו תפני אלי, קוראים לי נועה. או שתחפשי אותי או שתבקשי מהמזכירה לקרוא לי ברמקול או משהו כזה...' אמרה.

רגע של שקט השתרר. היא הסתכלה עליי וישבה על מיטתי. התיישבתי לידה. 'נסיה, נכון?' שאלה. הנהנתי.

'בואי תספרי לי קצת על עצמך. את יודעת על ההורים שלך וזה...' ביקשה בעדינות.

דמעו צפו בעיניי. 'הם... לא כאן... אבא... נעלם... אמא... צייד... שיחים... שכבה...' אמרתי והתקשתי לנשום. 'ומה עם... שאר המשפחה?' שאלה. הסתכלתי עלה בעיניים דומעות ולאחר רגע פרצתי בבכי קורע לב. היא חיבקה אותי חזק. הרגשתי דמעה נופלת על גבי. היא בוכה? חשבתי.

'נסיה'לה, יהיה לך כייף כאן. יהיו לך חברות ו.. אולי עוד מעט תהיה לך משפחה חדשה...אני אשתדל לעזור לך. תפני אלי מתי שאת רוצה. תדברי איתי ותשתפי אותי...' אמרה והשתדלה לחייך.

'כל הילדים בארוחת צהריים. את באה?' שאלה.

'לא, תודה' עניתי והיא יצאה מהחדר.

  

למעבר לפרק העשירי של הסיפור לחצו כאן

 

 

 

 

התגובות שלכם

  • מישהי
    ט"ז טבת תשע"ה
    איזה מתחחחחחח!!!!!!נו מתי תמשיכיייי
  • שקד ביגל
    ט"ז טבת תשע"ה
    איזה מתח......... מתי כבר יבוא הפרק העשירי??????
  • hgfff
    ט"ז טבת תשע"ה
    יפה מאוד מתי יצא פרק 10?
  • שירה הולשטיין
    ט"ז טבת תשע"ה
    הייי רעותת. כן ילדה כותבת את זה...
  • !!!
    ט"ז טבת תשע"ה
    100לף
  • חרות שיימס
    ט"ז טבת תשע"ה
    נוו מתי יוצא הפרק? הבא אני במתח....
  • נוגה
    י"ז טבת תשע"ה
    א ח ל ה !!!!!!!!!!!!!!!!
  • חיהלה
    י"ז טבת תשע"ה
    הסיפור ממש יפה ומותח אבל הוא דמיוני ואני ממליצה לך להתייצב יותר על המציאות
  • רננה
    י"ז טבת תשע"ה
    זה מהמםםםםםםםםםםםםםםםם ומותחחחחחחחחחחחח אני בכיתה ו' ויש לך כישרון של סופרים ולא של ילדה בכיתה ז'
  • לינוי
    י"ז טבת תשע"ה
    ה יש לך ממש כישרון כתיבה את כותבת מהממם.
  • אילה אברהם
    י"ז טבת תשע"ה
    אלוף הסיפור הזה אבל דמיוני מאוד
  • מהממת
    י"ז טבת תשע"ה
    הסיפור ממש מרגש ויפה
  • ילדה חבדניקית
    י"ח טבת תשע"ה
    להודיה: למרות שבדרך כלל אני לא קוראת סיפורים דימיונים את שלך אני קוראת בשקיקה. כשאני קוראת אני מרגישה שאני בעולם אחר! יש לי הרגשה שתהי סופרת אמיתית!
  • ????
    כ' טבת תשע"ה
    כמה חלקים יש אני מזה במתח
  • מ.ב
    כ' טבת תשע"ה
    באיזה גיל את הודיה כהן
    • הודיה כהןןן
      כ"ב שבט תשע"ה
      שכולם ידעו
  • מ.
    כ"א טבת תשע"ה
    הודיה, את מוכשרת!!!!!! כל כמה זמן יוצא פרק חדש??
  • הודיה כהןןן
    כ"א תשרי תשע"ו
    אני מודה לכולן על המחמאות וגם מודה לה' על הכשרון שחנן בי
  • לא מתחשק לי לומר..
    ח' שבט תשע"ה
    היי הודיה! גם אני בכיתה ז' ואפילו יש לי חברה שכותבת יפה {גם לה קוראים הודיה... כנראה זה הגנים של השם שלכן :)} אבל אפילו היא לא כותבת ככה והיא כותבת יפה, שלא תחשבי שלא .... בקיצור- באמת יש לך כישרון ענק וטוב שאת מנצלת אותו לטובה... :)
    • הודיה כהןןן
      ט"ו שבט תשע"ה
      ...
  • רעות אופיר
    ט"ו טבת תשע"ה
    הסיפור ממש יפה אבל דימיוני
  • מירימוש
    ט"ו טבת תשע"ה
    איזה יפה אני כבר במתתתח באיזה יום הפרק הבא סימן שאלה
  • בתיוש
    ט"ו טבת תשע"ה
    אני רוצה שהפרק העשירי והאחרון ושיעשו אותו מהר!
  • רעות לאופר
    ט"ו טבת תשע"ה
    יוהו היא כותבת ממש יפה!!! זה סיפור ממש מותח! מקווה שישלחו את ההמשך כמה שיותר מהר...
  • חדוה
    ט"ו טבת תשע"ה
    איזה מתחחחחחחחח!!!!!!! מתי כבר הפרק הבא????!!!!!
  • חסוי
    ט"ו טבת תשע"ה
    איזה מתתתתתחחחחחח
  • אמיתי בן שבת
    ט"ו טבת תשע"ה
    מדהיססססססססססססס!!!!!!!!!
  • הילה ר
    ט"ו טבת תשע"ה
    איזה צורת כתיבה מדהימה! נ.ב יפה מאד ומרגש!!!
  • שירה כהן
    י"ט שבט תשע"ה
    מרגש,הודיה חיים שלי את כתבת את זה זה מאלף
  • אריאל חורי
    ז' סיון תשע"ט
    בפרק 6 כתוב שהלביה הביאה לה כסף ופה היא לא ידעת מה זה כסף להודיה כהן