סיפור בהמשכים / הודיה כהן
מי אני ומה שמי? / הודיה כהן
לחזרה לפרק הראשון של הסיפור לחצו כאן!
פרק 2
התלבשתי, התפללתי והבטתי לעבר התיק הענק שארגנתי אתמול בלילה. לקחתי את הרשימה ועברתי על הדברים. אוכל - יש, מים - יש, כובע - יש, חבל ליתר ביטחון - יש, שק'ש - יש... המשכתי עד סוף הרשימה. 'יש הכל! אני רק אכניס את הכסף שחסכתי המון זמן [רובו מהבת מצווה שליי...] ופלאפון ואני זזה!', אמרתי לעצמי בסיפוק.
הוצאתי פתק עם עט וכתבתי:
'היי אימוש!
יצאתי למשימה חשובה בהרים...
היא תיקח כמה ימים אבל אין לך מה לדאוג לי! אני לא לבד אני עם חברה... וחוץ מזה אני כבר בת 12! נהיה בקשר!
אוהבת עד אין סוף, דנה.'
תליתי את הפתק על המקרר ויצאתי בריצה לאסוף את מיכל.
הגעתי לביתה. היא פתחה את הדלת בחיוך לקחה את תיקה (הענק) ושנינו יצאנו לקחת אוטובוס לתחנת הרכבת.
'נו...איך הצלחת לשכנע את אמא שלך לבוא?' שאלה אותי מיכל בתחנת האוטובוס.
'ת'אמת? אמממ... לא בידיוק שכנעתי אותה....' אמרתי בשקט. 'אהה היא ישר הסכימה?' התפלאה מיכל. 'לא...' 'אז?' שאלה אותי באי הבנה. 'לא שאלתי אותה בכלל...' אמרתי בשקט והבטתי בכל האנשים העוברים ושבים. אין תגובה.
הסתכלתי עליה. היא הסתכלה עליי בשוק ופיה היה פעור. [כנראה שזאת הסיבה שלא הייתה תגובה...] סגרתי לה את הפה.
'אמא שלך לא יודעת שאת פה?!' צעקה בפלא 'היא תדע עוד מעט..' אמרתי. האוטובוס הגיע. שילמנו לנהג והתיישבנו.
עבר הזמן, הגענו לתחנת הרכבת וגם שם חיכינו לפחות חצי שעה. עלינו על הרכבת ב- 7:10 ויצאנו לכיוון ההרים. ירדנו ב- 8:00,
50 דקות נסיעה. איזו התרגשות. מיכל הייתה כל כך מרוצה...
'יופי, יופי, יופי, יופייייייייייייי' צעקה בלי להפסיק.'
'מיכל... מיכל?? מיכל!!' קראתי.
'מה!!' צעקה אליי בחזרה. נרתעתי, היא ממש מבהילה לפעמים הילדה הזאת... 'קדימה מיכל! לאן הולכים עכשיו? יצאנו מתחנת הרכבת!!'. 'אהה... כן...אממ..את האמת שצריך לחפש מונית שירות...'. 'מה?! אבל הרגע ירדנו מהרכבת!'. 'כן, אבל הרכבת לא לוקחת להרים...' אמרה.
נאנחתי. 'את לא רצינית! אין לי כוח...' אמרתי ביאוש'.
רוצה נחפש בית הארחה זול?' שאלה.
'זול? כמה זה בדיוק זול?' שאלתי בלי סבלנות. 'לויודעת...נשאל אנשים'. אני התיישבתי על ספסל ונחתי לי. מיכל בנתיים הלכה לשאול אנשים. עברה איזה חצי שעה בלי שאיש יידע איזה בית הארחה להציע לנו. מיכל כמעט התייאשה, אלא שאז בידיוק הגיעה התשובה. מסתבר שקוראים לה 'בוטיק הארחה', ולינה לילה אחד עולה 240 שקלים. מזל שגם מיכל הביאה כמה מאות... הוצאתי את הפלאפון
שלי והורדתי אפלקציה שמסבירה איך להגיע. כתבתי בוטיק הארחה, והוא הראה לנו את הדרך. '40 דקות הליכה' אמרתי למיכל. 'אוקיי...' אמרה מיכל ויצאנו לדרך.
לקח לנו 45 דקות. היגענו מתנשפות לבית הארחה ומיד כשנכנסנו לחדרנו [הכי ישן ומכוער שראיתי בחיים ואפילו הקירות כבר מתקלפות] נרדמנו.
כהתעוררתי עברו כבר שלוש שעות והשעה הייתה 14:00. מיכל עוד ישנה. שלחתי לאימי הודעה בפלאפון:
'היי אימא! אני בסדר...
ירדנו מהרכבת לפני 4 שעות עכשיו אנחנו בבית הארחה פשוט...
אוהבת, דנה.'
מיכל החלה להתעורר.
'יאללה יפייפיה נרדמת! קומי נאכל ארוחת צהריים.... אני גוועת..' קראתי לעברה. מיכל הנהנה בעייפות וקמה. אני הוצאתי את הפיתות, הפסטראמות והעגבניות והכנתי 2 סנדביצ'ים. הגשתי לה סנדבי'ץ אחד ושתינו נטלנו ידיים ואכלנו.
כך עבר היום בכיף עד שהתארגנו ליום המחר והלכנו לישון.
למעבר לפרק השלישי של הסיפור לחצו כאן!
התגובות שלכם
שרון
ט"ו אלול תשע"דמ.
י"ז אלול תשע"דברכי
ט"ו אלול תשע"דאביגיל
ט"ו אלול תשע"דנועה
י"ז אלול תשע"דהודיה כהן
כ' אלול תשע"דהודיההה
ט"ז אלול תשע"דשרי
כ' אלול תשע"דoria
ו' תשרי תשע"האיילה
י"ט אלול תשע"דשירה
כ' אלול תשע"דיהודה שכטר
כ' אלול תשע"דחסוי
כ"ג תשרי תשע"ההלל שמחה
א' שבט תשע"הRBH
כ' אלול תשע"דרותי
כ' אלול תשע"דמומו
כ"ב אלול תשע"דשושיה
כ"ז אלול תשע"דאמונה
כ"ב אלול תשע"דנוי המהממת
כ"ג אלול תשע"דק
כ"ד אלול תשע"דת.ש
כ"ו אלול תשע"דחסוי
כ"ח אלול תשע"דשילת
כ"ח אלול תשע"דהודיה החיימוש!
ו' תשרי תשע"העטרת כהן
ה' חשון תשע"האריאל ליטוב
ו' תשרי תשע"האיתמר ניסני
כ"ד תשרי תשע"העטרת כהן
ה' חשון תשע"הקוראים לי חגית
כ"ה ניסן תש"פמוסי
כ"ט אלול תשע"דט
ד' תשרי תשע"השילת צברי
ה' תשרי תשע"ההודיה החיימשלךך
ז' תשרי תשע"הא.ב
ט' תשרי תשע"האריאל
ג' כסלו תשע"הצביה
ה' כסלו תשע"העדיאל
כ"ד אלול תש"פ