חיים הגיע לבית הכנסת עם חבריו בלבוש יפה לכבוד שבת.

פתאום הבחין חיים ביוסף, הילד החדש בשכונה. הוא אמר בלעג:

'מי זה הילד הזה? איזה בגדים מוזרים יש לו' וכולם צחקקו להם בשקט. יוסף נעלב מאוד ושתק. הוא המשיך לבית הכנסת וכשנגמרה התפילה כולם כבר הלכו. כשהגיע יוסף הביתה אימא קבלה אותו בשמחה אך הוא סרב לבוא לשולחן, הפנה את גבו הלך לחדרו וטרק את הדלת.

דמעות זלגו מעיניו של יוסף. אמו נכנסה לחדרו ושאלה: בני מדוע אתה בוכה? יוסף אמר: 'עזבי אותי'.

חלפה שעה ויוסף כבר נרדם. אמו כסתה אותו בשמיכתו הרכה והנעימה והלכה גם היא לישון. בבוקר קם וראה את אמו על הספה יושבת וקוראת ספר אמר: אימא אפשר לספר לך מה קרה אתמול? אימא אמרה: 'בוודאי' ויוסף סיפר לה. אימא חיבקה אותו חיבוק עדין לטפה את ראשו ולא הגיבה. עברו ימים אחדים ויוסף חזר מהתלמוד תורה. הוא ראה כי חבריו עצובים ושאל אותם: 'מה קרה? מדוע אתם עצובים?' ענו החברים: 'מה? אינך יודע? חיים בבית החולים'. נבהל יוסף, עלה על אופניו ונסע מהר לבית החולים. כשהגיע שאל אנשים באיזה חדר נמצא חיים.  הסבירו לו שחיים נמצא בקומה ב חדר 9. עלה יוסף לחדרו וראה את חיים שוכב על המיטה ובוכה מכאבים. יוסף שאל האם לקרוא לרופא אבל חיים אמר שזה בסדר. יוסף התעניין איך כל זה קרה. חיים סיפר לו את כל הסיפור. לאחר מכן התנצל חיים על שלעג ליוסף בבית הכנסת.  חיים אמר: 'כנראה ה' יודע מה אני מקבל בתמורה'.

צחקו שני החברים ומאז ועד היום הם צמד חמד.