עיר דוד, אתר החפירות הארכיאולוגי, ישראל.

לילה, המקום דומם, עלטה גמורה, וזה היה בשבילו מצוין.

הוא התיישב, הדליק את הפנס ואור קלוש הבהב במנהרה.

לפתע יד אימתנית חזקה אחזה בו שלחה אגרוף לפרצופו,

הוא התעלף.

רומא, איטליה.

מסביב לשולחן ישבו האפיפיור, הבישוף הראשי, ראש המאפיה האיטלקית ושניים מאנשיו. הבישוף פתח בדברים- 'סכנה איומה מרחפת עלינו. כידוע שאוצרות בית המקדש נמצאים כאן בוותיקן אבל יש עוד דברים ולא מעט שנמצאים בירושלים ולפי המידע שיש ברשותנו זה נמצא כאן', אמר והצביע על עיר דוד במפת ירושלים.

'נו ואז מה?', שאל ראש המאפיה. 'הבעיה היא שהישראלים התחילו לעבוד שם בחפירות ארכיאולוגיות והם מקדימים אותנו בצעד אחד, הם כבר שם...'. 'בסדר, אבל אנחנו מקדימים אותם בשני צעדים', אמר ראש המאפיה. 'איך?', שאל הבישוף. 'יש לכם אותי...'

האפיפיור התעצבן ונכנס לתמונה- 'תוריד את האף הארוך שלך', צעק, 'אחרת לא תקבל כלום! דולר אחד לא תקבל!'. ראש המאפיה נרתע והבישוף נדהם. מעולם האפיפיור לא התעצבן כך ואם הוא מתעצבן כנראה שבאמת יש סיבה לדבר...

'ובכן', המשיך הבישוף, 'אנחנו רוצים שאנשיך יעשו את כל מה שאפשר, יהיה מה שיהיה, לעצור את הישראלים מלהגיע לאוצרות בית המקדש'. הבישוף הוציא חבילת שטרות ומסר אותה לראש המאפיה. ראש המאפיה ספר את הכסף ועיניו נצצו. 'זאת רק מקדמה', אמר הבישוף. אחרי כמחצית השעה החדר היה ריק.

תל אביב ,ישראל, המוסד.

האסיפה הייתה מצומצמת מאוד, נכחו בה רק בכירי המוסד הישראלי. הראש פ. פתח בדברים- 'לפי מה שידוע לנו המאפיה האיטלקית מנסה בכל תוקף לקחת את כלי המקדש ואנחנו לא ניתן לזה יד'. 'אבל מה אפשר לעשות?', שאל נ., ראש האגף הטכנולוגי. בשעה הקרובה שטח ז., סגן ראש המוסד, את התכנית וכשסיים כולם נשארו עם פיות פתוחים. 'זה גאוני', אמר נ. 'אם כן התחילו לעבוד, נפגש כאן בעוד שבועיים באותה שעה, תעבדו טוב!'.

גם החדר הזה לאחר חצי שעה היה ריק.

בית החולים 'תל השומר', ישראל.

הוא שכב שם ללא ניע. הוא זכר שמישהו נתן לו אגרוף אך מכאן הוא לא זכר כלום. האחות ניגשה אליו עם ארוחת הבוקר כשלפתע נזכרה במשהו. 'מצאנו את זה בכיס של המכנס שלך, לא פתחנו אל תדאג', היא הגישה לו את הפתק. ראשו צנח בעייפות על המיטה כשקרא את המילים הבודדות שנכתבו שם-

'אם חייך יקרים לך עזוב את העסק של כלי המקדש זה לטובתך!'

הוא נדהם. איך הם יודעים על זה? ומי זה בכלל האנונימי שהביא לו את זה?

לפתע נפתחה הדלת ואדם רעול פנים נכנס- 'אני מזהיר אותך, רד מהעסק מהר, אל תסתבך אתנו'. שני האיומים האלה רק הגבירו את הסקרנות שלו אבל הוא גם לא יכול לוותר לעצמו, הוא בתור סוכן של המוסד לא יוותר ויהי מה!

רומא, איטליה.

'יש התקדמות?', שאל הבישוף. 'לא משהו מיוחד', ענה ראש המאפיה. 'מה זה לא משהו מיוחד? בשביל מה אני משלם לך??'. 'טוב טוב נעשה מאמצים', ענה ראש המאפיה. 'אני מצפה לתוצאות...'

עיר דוד, אתר החפירות הארכיאולוגי, ישראל.

סוכני המוסד נבלעו טוב בקרב החופרים. איש לא ידע שכל אחד מהסוכנים מוצא הרבה מאוד ממצאים ביום ומעביר את זה לא למנהל העבודה אלא למישהו אחר. כל העובדים יצאו מהמקום אבל הסוכנים התחבאו טוב.

שלושה סוכנים יצאו אל המערה עם פנס אחד כשלפתע הם ראו משהו מבריק. כשהם הבינו מה זה, זה היה מאוחר. זה היה אקדח. הסוכנים שהורגלו למקרים כאלה שלפו מיד אקדחים. הם חשבו שזה שלושה על אחד אך הסתבר שזה היה ארבעה. המאפיה האיטלקית פעלה ללא הרף ועכשיו הצליחה באיומי אקדחים. הם הוציאו אותם דרך פתח נסתר. לא היה להם סיכוי. לאחר שעה הם היו על מטוס ישנים טוב...

תל אביב ,ישראל, המוסד.

הראש לא ציפה להתפתחות מדאיגה שכזו. בעזרת המכשירים שהיו על הסוכנים הוא איתר אותם. הם היו רחוק מאוד בלב הג'ונגלים של ברזיל. הסוכנים באזור הוזנקו וסוכנים אחרים הוזנקו מהמטה. המוסד פתח במבצע- 'אוצרות צרורות'.

ברזיל אי שם.

שלושת הסוכנים ישבו בתוך בקתה קטנה בלב הג'ונגל. הם לא ידעו איפה הם. הם גם לא ידעו שיש עליהם משדרים. הם היו כבולים בידיהם וברגליהם, נטולי כל נשק. ארבעת הגברים ישבו מולם בפנים חתומות כשמסביב לבקתה חיכו חמישה סוכנים נוספים...

כשניתן האות הם זינקו לבקתה ובאיומי נשקים הפכו סוהרים לאסורים. האיטלקים היו נראים שלווים, שלווים מידי. לפתע נפתחה הדלת וחמישה סוכנים נוספים נכנסו לבקתה, אבל הם היו של המאפיה. 

השעות עברו ובמטה בת'א השתגעו. הבישוף הראשי היה נראה מרוצה מאוד כשראה את האסורים הישראלים, הוא לא ציפה לשלל כזה שמן. וראש המאפיה קיבל הרבה מאוד כסף. הם גילו את המשדרים והשאירו אותם בברזיל וכולם הוטסו במטוס פרטי היישר לשוויץ לאלפים המושלגים.

תל אביב ,ישראל, המוסד.

הראש התפוצץ מזעם. מבחינתו זה היה כישלון חרוץ והוא כבר תיאר לעצמו את הכותרות בעיתונים של מחר. סגנו ז. אמר לו- 'אולי נוותר, אנחנו מסתכנים'. 'תקשיב לי מאז שהייתי ילד לימדו אותי שאת אוצרות המקדש לא ימצאו עד בוא המשיח, אני לא דגלתי בזה. יש לי עכשיו הזדמנות אז למה לפספס?'. לפתע ממכונת הפקס יצא פתק. הראש קרא אותו בחטף ועיניו נצצו בברק פתאומי.

'אני יודע איפה אנשיך, אם גם אתה רוצה לדעת העבר לי עד מחר לחשבון הבנק שנשלח אליך במייל 10,000 דולר והבטח לי שכשתתפסו אותם לא תענישו אותי'.

הראש מיהר להחזיר תשובה-

'ההעברה מבוצעת כעת, אני מבטיח שלא אעניש אותך. אדאג לכך באופן אישי...

לאחר שניות נשלח פתק ובו שתי מילים- אלפים שוויץ.

הראש קיבל את ההודעה וכל המטה נכנס לכוננות. עשרות סוכנים הוטסו לאלפים. השרות החשאי של שוויץ קיבל גם הוא הודעה ולמחרת הגיעה לאלפים קבוצה של חמישה עשר תיירים...

שוויץ, הרי האלפים.

הם ישבו בדירה הקטנה, שוב כבולים ומוקפים בהרבה חברה מהמאפיה. לפתע קבוצת תיירים הגיעה לאזור אך אנשי המאפיה לא התרגשו. 'איפה הרכבל?', שאלו התיירים. 'שם למטה', ענו אנשי המאפיה. אחד המאפיונרים חשד אך זה היה כבר מאוחר מידי...

רומא, איטליה.

הבישוף ישב מרוצה ביחד עם האפיפיור. הם סיכמו את המבצע שלהם. כעת הם היו צריכים לשלוח פקס אנונימי ממקום מרוחק ובו איום לממשלת ישראל שאם הם לא יפסיקו עם החפירות יחטפו סוכנים נוספים ואם הם מפסיקים הם מקבלים את הסוכנים בחזרה.

זה היה קל אבל הם לא חלמו שזה יהיה עד כדי כך קשה...

שוויץ, הרי האלפים

התיירים שלפו נשקים. זה היה מהיר, אנשי המאפיה רצו להתנגד אבל באותה שניה הגיעו אנשי השרות החשאי של שוויץ וללא כל ניסיון התנגדות אנשי המאפיה נכנעו ונאסרו בכלא הסמוך.

מכאן כל הגלגל הסתובב במהירות, אבל הפעם לטובת המוסד...

תל אביב ,ישראל, המוסד.

ראש המוסד היה שבע עונג כששמע על הלכידה המוצלחת.

הוא ידע שיש להם משא ומתן ארוך עם השוויצרים אבל המבצע הוכתר בהצלחה. מסתבר שהעיתונים יהיו וורודים.

לפתע הקריין הודיע ברדיו- 'רעידת אדמה באזור העיר העתיקה'. הראש איבד נשימה, 'אתר החפירות בעיר דוד נהרס כליל'. הוא התעלף...

בית החולים 'תל השומר', ישראל.

הוא שכב במיטה והספיק לשמוע כבר מה קרה לו כשהתעלף.

עברו יומיים והוא החלים כליל. הוא שב לעבודתו ואחרי עבודה של שבועיים הוא הצליח, אנשי המאפיה יוסגרו לישראל. הוא היה מאושר כפי שלא היה אף פעם.

רומא, איטליה.

הבישוף, האפיפיור וראש המאפיה ישבו ולא אמרו מילה. פניהם הסגירו הכל. הבישוף פתח- 'נכשלת בגדול! גרוש לא תקבל!'. ראש המאפיה יצא ללא אומר ודברים.

תל אביב ,ישראל, המוסד.

ראש המוסד ישב במסיבת העיתונאים שכינס. אמש נערך משפט המאפיונרים והם קיבלו מאסר עולם.

הראש פתח בדברים- 'בעיצומו של מבצע 'אוצרות צרורות' אמרתי לסגני- 'מאז שהייתי ילד לימדו אותי שאת אוצרות המקדש לא ימצאו עד בוא המשיח. אני לא דגלתי בזה יש לי עכשיו הזדמנות למה לפספס?'. סגן הראש חייך חיוך מבוייש כשמבטי כולם הופנו אליו. הראש המשיך- 'עכשיו אני אומר, חיכינו אלפי שנים, גם עכשיו נחכה. אנחנו נעשה השדלות אבל בשום פנים ואופן אנחנו לא נכריח לזרז את הגאולה'. בחדר הדהדו מחיאות הכפיים והראש סיים- 'כששמעתי בחדשות על הרעידה התעלפתי. עכשיו אני רואה את ההשתקמות של העיר ואני אומר עליה- דוד מלך ישראל חי וקיים'. גל נוסף של מחיאות כפיים הרעיד את החדר. 'בהזדמנות זו אני מכתיר את מבצע 'אוצרות צרורות' בהצלחה וגם נועל אותו עד ביאת גואל צדק בקרוב. ועוד דבר, הבנתי במהלך המבצע שלכל דבר צריך סבלנות. לפעמים כדי להשיג סבלנות צריך לעבור ימים ויבשות עד שמגיעים אליה,

אבל היה שווה'.