השוק היה מלא מפה לפה, מוכרים צעקו בקול כדי להציע סחורתם, קונים התמקחו על המחירים ילדים שיחקו ורצו בקולי קולות והזקנים היועצים ישבו על הספסל הישן כרגיל.....

זקנים??? כן, היועצים של המלך, לכל אחד מהם היה זקן מרשים שעיטר בכבוד את הלסת העגלגלה בפניו. כמו בכל יום חמישי הם יושבים על הספסל שאף אחד לא יודע כמה שנים הוא נמצא שם או מתי הפעם האחרונה שצבעו אותו. לפעמים היו אנשים מנסים לשמוע על מה הם מדברים אך אף אחד לא הצליח. הם היו מדברים בלחש ועדיין הצליחו להבין אחד את רעהו.

'אז מה...' פתח אחד פיו וחשף פה נטול שיניים, 'המלך הטוב שלנו רוצה שלא יהיה מיסים'. האמצעי מביניהם התרווח ונמתח על הספסל, 'לא נראה לי', אמר בקול איטי וחיוך קלוש נראה מזווית שפתיו, 'הוא רוצה שכל אחד מהאזרחים יתן בקבוק של יין למלך ואת היין המלך ימכור'.

הזקן השלישי החל מצטרף לשיחה: 'איפה ישימו את הבקבוקים?', שאל. 'כנראה ישימו בחביות בתוך היקב', ענה האמצעי ונשען על מקלו, סימן שהובן שאין להמשיך בשיחה.

לאחר זמן מה בא שליח מטעם המלך כאילו בא לאשר את הנאמר על הספסל, ותלה בלוח המודעות כרזה גדולה: 'מלכינו רב החסד מבטל את המיסים לאזרחים'. הכותרת משכה רבים מן האנשים.

לאחר מכן היה כתוב בכתב קטן יותר: 'כל משפחה אשר יושבת בארצינו מחויבת להביא בקבוק של שני ליטר יין אחת לחודש לתוך החבית הגדולה שתונח בכיכר הניצב בחצר הארמון, הודעות מפורטות ימסרו בהמשך ע'י עבדי המלך'. אנשים שעברו שיבחו את מלכם והדבר היה לשיחת השבוע. כולם דיברו על 'המיסים החדשים'. לאחר ארבעה ימים ניצבה בכיכר חצר הארמון חבית גדולה וכל אחד מהאזרחים הלך לשפוך את הבקבוק שלו לתוך החבית. כל העם הגיע ולכל אחד ששפך נרשם ליד שמו סימן שהביא מיסים.

יום לאחר שכולם סיימו להביא את היין נתלתה ע'י ידי שליח שחום עור, גבוה, והדור לבוש כרזה חדשה ובה כתוב שכל האזרחים מוזמנים לראות את המלך שותה כוס יין מהיין שהביאו.

כשהגיע היום המדובר כולם רצו בשמחה לעבר הארמון. כשחצר המלך התמלאה הגיח המלך מהמרפסת הגדולה שלו וחייך חיוך רחב לכולם. 'צהריים טובים לכולם' פתח את פיו, 'כולנו רואים שאזרחים נאמנים אתם, ואפשר לסמוך עליכם. בעוד מספר דקות ארים כוסית יין לכבודכם', אמר בקול חזק וחיוכו התגבר. כוס מכוסה בבד אדום הורמה בידי המלך וברגע אחד הוריד את הבד....

חיוכו קפא במקום וידו רעדה כשהביט בגביע הזכוכית שהחזיק בידו.....

בום!! הכוס התנפצה במרצפות הבוהקות ועבדי המלך מיהרו לאסוף את הרסיסים.

שקט השתרר בעם לשניה בודדת ולאחר מכן רעש של דיבורים. המלך נכנס לארמון לקח כוס נוספת ומול פניהם של היועצים שמה על השולחן. 'מה זה?!' שאל את היועצים הנבוכים שהביטו בכוס הזכוכית אשר הייתה מלאה בנוזל שקוף, 'מה זה?' חזרה השאלה מפיו של המלך. 'אולי יין לבן', העלה אחד היועצים השערה. המלך נרגע מעט, הוא החזיק את הכוס והחל שותה, אך לאחר לגימה אחת הניחה בכבדות על השולחן. 'לא, זה מים!' אמר בקול תקיף. שניים מן היועצים היו המומים, חוץ מהשלישי, הזקן מבין כולם.

המלך הסתכל לעברו והרים את גבתו הימנית בפליאה, לעומת זאת הזקן חייך ואמר משהו לא מובן.

'אני רואה שאתה מבין מה קורה פה!!', אמר המלך ודרך בחוזקה על הרצפה עם נעלי העור המבריקות שברק נצץ בהם לרגע. 'שב', אמר הזקן וחיוכו התרחב מעט.

המלך ישב באי נוחות ובחוסר סבלנות חיכה שהזקן יפתח פיו. הזקן נשען על מקלו ולאחר מכן החליק בידיו על זקנו הלבן והארוך ואז התחיל לדבר:

'כבוד המלך', אמר באיטיות, 'האזרחים בארצנו הביאו מים'. המלך התעצבן 'ברור שהם הביאו מים אני רואה את זה מול העיניים שלי אני רק שואל אותך איך כולם הביאו אותו דבר!?!?. ואיך הם העיזו לעשות זאת למרות שאני הורדתי להם את המיסים??', פניו של המלך האדימו. 'שב', אמר עוד פעם הזקן. המלך לא ישב והזקן התחיל: 'כל האזרחים רצו להביא למלך יין. הם כבר הכינו בקבוקים, אני משער, אבל כל אחד שניות לפני שיצא מהבית אמר לעצמו: 'מה כבר יכול לקרות אם אני אשים מים? סך הכל בקבוק אחד של מים לא ישנה כלום. אם בכל מקרה אף אחד לא משגיח...'. 'כך כל אחד חשב אדוני, ובסופו של דבר כל אחד שם בקבוק מים', הזקן השתעל קלות לנימוס. 'ואדוני כמובן לא מצפה שהמים יהפכו ליין', אמר הזקן ושוב נשען על מקלו החום-אפרפר.

'יתכן', הרהר המלך, 'שכולם הביאו מים? נשמע מוזר אבל קצת הגיוני'.

השוק היה מלא מפה לפה, מוכרים צעקו בקול כדי להציע סחורתם, קונים התמקחו על המחירים ילדים שיחקו ורצו בקולי קולות והזקנים היועצים ישבו על הספסל הישן כרגיל.....

זקנים??? כן, היועצים של המלך, לכל אחד מהם היה זקן מרשים שעיטר בכבוד את הלסת העגלגלה בפניו. כמו בכל יום חמישי הם יושבים על הספסל שאף אחד לא יודע כמה שנים הוא נמצא שם או מתי הפעם האחרונה שצבעו אותו. לפעמים היו אנשים מנסים לשמוע על מה הם מדברים אך אף אחד לא הצליח. הם היו מדברים בלחש ועדיין הצליחו להבין אחד את רעהו. 'אז מה...', פתח אחד פיו וחשף פה נטול שיניים, 'המלך הטוב שלנו רוצה שיחזרו המיסים?'.