סופר נולד ! מבצע נקיון / אפרת קצב
תחרות 'סופר נולד'-
לקראת שבוע הספר העברי
שם הסיפור- מבצע נקיון
כתבה- אפרת קצב
חלק א':
הרחוב היה כ'כ מלוכלך כאשר חזרה שירי מהקייטנה. היא שתפה במחשבותיה את ריקי חברתה: 'הרחוב כאן כ'כ מלוכלך, אולי נארגן מבצע של איסוף ניירות וזבל מהרצפה?' אך ריקי לא חשבה כמוה: נראה לך שנצליח לארגן מבצע כזה? זה ממש קשה!' התייאשה מיד. אך שירי לא התייאשה. היא אמרה לעצמה: 'אז מה ? אם ריקי לא רוצה אני יכולה לבקש עזרה מאחי הגדול, יוני'. כשהגיעה הביתה שאלה את אימא: 'איפה יוני?' 'יוני הלך למכולת, הוא יחזור עוד מעט' השיבה אימא. מיד כשחזר יוני נגשה אליו ואמרה לו 'אני צריכה לדבר איתך' 'טוב, בואי נכנס לחדר שלי' השיב יוני והוסיף 'כדי שאף אחד לא יפריע לנו' הם נכנסו לחדר ויוני סימן בידו ללאות התחלה ושירי התחילה: 'הרחובות שליד ביתנו מלוכלכים כ'כ אז חשבתי שאפשר לפתוח מבצע לאיכות הסביבה' 'חחח... נראה לך...' שירי לא רצתה לשמוע את ההמשך. היא כבר מכירה את המשפט הזה. היא עזבה את החדר בכעס, ופנתה למטבח. במטבח עמדה אימה והכינה מטעמים לשבת. שירי ספרה לה את השתלשלות העניינים, ואת המבצע המוצלח שרצתה לבצע, וציפתה לתגובה נלהבת. 'תראי שירי' פתחה אימא 'זה באמת מבצע מוצלח ואין ספק שהוא חיוני ומועיל, אטבל לדעתי זה גדול ממידותיך. ילדה בגילך צריכה להתעסק בלימודים, בשיעורי בית, ובמשחקים ולא במבצעים מרחיקי לכת. אבל' הוסיפה משראתה את ההבעה המאוכזבת של שירי 'את יכולה להתחיל בלשמור על ניקיון הסביבה בעצמך, ולהרים פסולת שאת רואה..', אמה ניסתה להמשיך אך שירי כבר לא נראתה בסביבה. היא נכנסה לחדרה, טרקה את הדלת, שכבה על המיטה ובכתה. 'אוף, כולם מייאשים ומתייאשים ואני רוצה שהרחוב יהיה נקי. אבל אני לא יכולה לבד. אולי בעצם כן?'
חלק ב':
למחרת, שירי קמה בתחושה חדשה: 'אני יכולה לבד!' הם לא רוצים לעזור לי – לא צריך!!! אני כבר אסתדר לבדי!' בהרגשה נפלאה זו, יצאה שירי מהבית והתקדמה לכיוון שכונת הנרקיסים, שבה מתקיימת הקייטנה. היא חלפה על פני המכולת השכונתית ואמרה שלום ליוסי שחייך לעברה מבעד לארגזי החלב. איש אחד חלף על פניה בריצה כשבידו תיק שחור והוא מביט בשעונו ללא הרף, מספר נוסעים עלו לאוטובוס שהגיח במהירות מהפינה הסמוכה ושתי נערות שוחחו ביניהן בקול רם למדי. שירי הלכה בנחת, על כתפיה התיק הורוד שלה והיא חושבת: 'כמה חבל שכל האנשים האלו לא עוצרים לרגע ממרוץ חייהם, ומסתכלים סביבם. אם כל אחד היה עוזר קצת וטורח להביט מסביבו, השכונה הייתה נראת יפה ומטופחת יותר' הרהרה בתסכול.
כשהגיעה לקייטנה כבר הייתה בידה תכנית מגובשת. היא רק הייתה צריכה קצת עזרה ממשהו מבוגר, עוד טיפה זמן ומאמץ, והכול כבר מאורגן.
היא הגיעה לבנין הקייטנה. שם קבלה אותה מדריכתה במאור פנים וב'בוקר טוב'. מיד כשראתה שירי את המדריכה נורית, ידעה שזהו האדם המתאים ביותר לשוח את מחשבותיה. היא פנתה אל המדריכה ואמרה לה: 'אני צריכה לומר לך מספר מילים, את פנויה?' 'עכשיו לא', ענתה נורית, אבל בהפסקה אשמח לשוחח איתך'.
בהפסקה: 'חשבתי שאפשר לארגן מבצע לאיכות הסביבה,' – התחילה שירי 'כי הסביבה כאן מאד מלוכלכת'. נורית התלהבה: 'רעיון יפה! יש לך תוכנית איך לעשות את זה?' 'כן, בטח, אפילו המנהלת הבטיחה לסייע לנו בהוצאות הכספיות'... וכבר שירי ונורית היו שקועות עמוק עמוק בתוך תכנון המבצע. כשחזרה שירי הביתה היתה מאושרת! היא תצליח! עוזרים לה! אמה ואחיה לא הבינו מה קרה לה, וניסו לדובב אותה, אך שירי שתקה. אילו רק ידעה שלא כל כך פשוט יהיה הדבר...
חלק ג':
למחרת כבר היו תלויים ברחבי הבניין שלטים ועליהם נכתב:
'מבצע לאיכות הסביבה!
יום שלישי בשעה ארבע. כולם מוזמנים!
כל ילדה שתמלא שקית בזבל תקבל ארטיק!
את השקיות המלאות יש להביא לשירי, ורק כך תוכלו לזכות בארטיק.
את העטיפות זורקים לפח, כמובן...=)
כבר בשעה שלש וחצי התאספו המוני ילדים וילדות, כולם חדורים במרץ וברצון לעזור. בשעה ארבע חולקו השקיות, ותוך דקות ספורות היה הרחוב נקי. המבצע התרחב לעוד רחובות, עד שלבסוף כמעט כל השכונה הייתה נקייה!
כשהסתיים המבצע, נראו ילדים יושבים כל הדשא שבגינה ומלקלקים ארטיקים. אך שירי לא האמינה למראה עיניה: כמעט כל הילדים השליכו את העטיפות על הרצפה!!!
שירי הייתה מיואשת. היא כל כך ניסתה וכל כך רצתה, ובסוף הכל נכשל! היא ישבה על הרצפה ומיררה בבכי.
לפתע ראו נורית והמנהלת את שירי יושבת על הרצפה ובוכה ובוכה. הן נגשו אליה ושאלו אותה מדוע איננה שמחה כמו כל הילדים בשכונה והיא ענתה: 'משום שאנחנו עשינו מבצע לאיכות הסביבה ועכשיו כל הילדות זרקו את העטיפות על הרצפה שעכשיו הפכה להיות מלוכלכת!'
מיד כינסו המדריכה והמנהלת את כל הילדים והילדות והסבירו להם: 'עשינו מבצע לאיכות הסביבה כדי שהרחוב יהיה נקי אבל אם אתן עכשיו מלכלכות את הרחוב אז כל העמל שלנו ירד לטמיון אז מה זה שווה?
רק עכשיו קלטו הילדים מה הם עשו ואמרו: 'אנחנו באמת מצטערים ועכשיו אנחנו ננקה את כל השכונה.' שירי שמחה כל כך והלכה להודות למנהלת ולמדריכה.
כשחזרה לביתה, עייפה מהמבצע המתיש, לא שכחה לומר לאימה ואחיה: 'צדקתם, לפעמים לא טוב לעשות הכל לבד. אני ילדה קטנה וצריכה עזרה ממבוגרים'. הם צחקו ואמרו לה: 'אל תשכחי שהכל התחיל מהרעיון שלך. זה היה באמת מבצע נהדר'
והיום, כששירי מסתובבת בשכונה, היא מסתכלת על השכונה הנקייה בגאווה ואומרת: 'לולא העזרה של נורית והמנהלת השכונה לא הייתה נקייה כך!'
-סוף-
תודה רבה לאפרת על הסיפור !
[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'
לאחר שבוע הספר]
התגובות שלכם
תמר קצב
כ' סיון תשע"דלירז פרץ
כ"ו סיון תשע"דמירי
ט"ז תמוז תשע"דברכי
י"ב סיון תשע"דעיה מוקורג
י"ב סיון תשע"דמעין .ג.
י"ב סיון תשע"דאסתי
י"ב סיון תשע"דשירה הולשטיין
י"ב סיון תשע"דמישי
י"ב סיון תשע"דחסוי
י"ד סיון תשע"דיעל
י"ד סיון תשע"דוו
י"ד סיון תשע"דזוהר
ט"ו סיון תשע"דאפרת קצב
ט"ו סיון תשע"דתאיר כהן
ט"ו סיון תשע"דמענדי
ט"ו סיון תשע"דעפולאית
י"ז סיון תשע"דידידיה גרוסמן
י"ז סיון תשע"דאורייה
י"ז סיון תשע"ד---
י"ח סיון תשע"דאסתר
י"ח סיון תשע"דאדרת
י"ח סיון תשע"דחיה רבקה
י"ח סיון תשע"דשיר
י"ח סיון תשע"דליאל
א' תמוז תשע"ד