תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור- המחלה

 

כתבה- מעין גול

 

 

 

 

רועי, ילד שקט עם נשמה ענקית הגיע אלינו בכיתה ח'.

מהרגע הראשון שהגיע ראיתי שהוא ילד מיוחד, בעל מידות טובות

והחלטתי שאני רוצה להיות חבר שלו. וכך באמת היה אני ורועי

נהיינו החברים הכי טובים. עשינו הכל ביחד: שיעורי בית, משחקים

ועוד הרבה דברים, אך כל זה בשעות הלימודים. תמיד כשהייתי

שואל את רועי אם אפשר לבוא אליו או שהוא יבוא אלי או כל דבר

אחר  מחוץ לשעות הלימודים הוא היה מתחמק בכל מיני תשובות

מוזרות ולא ברורות. ידעתי שמסתתרת פה תעלומה. בהתחלה

חשבתי שאולי מצבם הכספי לא כל כך טוב ולכן הוא מתבייש.

החלטתי לעשות מעשה טיפשי ולא יפה ולעקוב אחריו.

כשהסתיימו הלימודים ורועי התקדם לכיוון ביתו התחלתי לעקוב

אחריו. הוא הלך לחלק בשכונה שכלל לא הכרתי, הייתי בטוח

שאמצא שם בתים ישנים ומוזנחים, אך מהר מאוד גילתי שטעיתי.

הבתים בחלק זה של השכונה היו בדיוק כמו הבית שלי.

התאכזבתי משום שהייתי בטוח שגיליתי את התעלומה, אך הנה

במו עיניי ראיתי שטעיתי. בדיוק שסובבתי פני כדי לחזור לביתי

גם רועי הסתכל לאחור וגילה אותי. 'חגי', קרא, ואני עצרתי

בבהלה. 'מה אתה עושה כאן?', הוא שאל בפליאה. 'אא...

סתם, הייתי עצבני והייתי חייב להירגע אז יצאתי לטיול ברחבי

השכונה'. 'אני מבין', אמר רועי, אך היה נראה שהוא לא היה

מרוצה מהתשובה. 'להתראות', אמר. 'רגע...', אמרתי לו,

'טוב שפגשתי אותך, אני אבדתי את הדרך, אולי תוכל להראות

לי את הדרך לביה'ס?'. רועי הראה לי את הדרך, אמרתי תודה

ושנינו פנינו לדרכנו. למחרת כשבאתי לביה'ס רועי התנהג כרגיל,

כאילו לא קרה כלום אתמול. אחרי שראיתי שמצבו הכלכלי של רועי

מצוין ניסיתי לבדוק אפשרויות נוספות לסיבה שהוא לא רוצה לעשות

איתי כלום מעבר לשעות הלימודים אבל אף אפשרות לא הייתה

נכונה. ואז הגעתי למסקנה שרועי לא באמת חבר שלי, הוא חבר

שלי רק מתי שבא לו. כעסתי נורא, איך יכול להיות שהוא עשה

לי את זה? את כעסי לא כ'כ הראתי אך רועי הרגיש בשינוי שחל בי,

והרגיש שנהייתי פחות סבלן אליו ממה שהייתי פעם. בהתחלה רועי

התעלם מזה אך יום אחד הוא לא היה יכל יותר ושאל אותי:

'חגי מה קרה לך? זה כבר כמה ימים שאתה מצוברח, למה?'.

פה כבר לא יכולתי יותר ואמרתי לו: 'למה אני מצוברח? כי חברי

הטוב לא באמת חבר!'. אני לא מבין איך עשיתי זאת לרועי אך

באותם רגעים לא חשבתי כלל. רועי הביט בי בתדהמה ואמר:

'לא נכון, זה לא אתה, זה... זה...', גמגם, 'ה.. המחלה...'.

רק הוציא את המילים מהפה והתחרט שאמר אותם. הוא הלך

ונדמה לי שראיתי נצנוץ בעיניו. לא הבנתי על מה הוא מדבר

וגם לא כ'כ יחסתי לזה חשיבות, המשחתי להתנהג כרגיל.

מאותו היום עברו על רועי ימים קשים, עד אותו היום. ישבתי לי

בביתי מול המחשב ופתאום אימי קוראת לי: 'חגי חגי בוא מהר,

אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, זו הודעה קשה מידי...'. 

'מה קרה?', שאלתי. אמא השפילה את עיניה ואמרה: 'חברך

הטוב הלך לעולמו...'. 'מה? איך? כמה? למה?', כל המילים

התערבבו לי, לא האמנתי שרועי החזק ימות. התחלתי לבכות,

לצרוח ולהשתולל. אמא הבינה לליבי לקחה אותי לחדר וחיכתה

שהרגע. 'אמא איך זה קרה?', שאלתי תוך כדי בכי, ואמא התחילה

להסביר: 'כשרועי היה בכיתה ה' גילו אצלו את המחלה הידועה.

הוא עבר טיפולים והקרנות וב'ה המחלה עברה לו. כמה חודשים

לפני שהם עברו דירה גילו שהמחלה חזרה לו. הוא שוב עבר

טיפולים והקרנות ולא בא תקופה ארוכה לבי'ס.

ב'ה אחרי תקופה ארוכה מצבו השתפר והוא יכל היה לחזור

ללימודים. הוא עבר לבית הספר שלך, אך עדין המשיך לעבור

טיפולים לאחר יום הלימודים.

אתמול באופן פתאומי התפשטה בגופו המחלה והרופאים לא

הצליחו להתגבר עליה, רועי נפטר...'. את המילה האחרונה

אמרה אמא בלחש. הסתגרתי לי בחדרי אם הכאב במשך כמה

ימים ולא הסכמתי לדבר אם אף אחד. יום אחד כשהרגשתי שאני

מתפוצץ החלטתי ללכת לקברו.

הגעתי, הכל מסביב היה רק קברים ושקט, זהו. התקדמתי לקברו

של רועי והשתטחתי עליו, השתטחתי, בכיתי ואמרתי: 'רועי! רועי!

לאן הלכת? אני רוצה אותך פה לידי שנדבר ביחד, נשחק ביחד,

שנעשה עבודת כיתה ביחד. לא אכפת לי שזה יהיה רק בשעות

הלימודים העיקר שתחזור אלי, אל כולנו!...'. כך בכיתי ודיברתי,

דיברתי ובכיתי.

 

פתאום, התעוררתי בבהלה. מה? זה היה רק חלום? כן, מתברר

שכל זה היה רק חלום, חלום רע מאוד! וזה אומר שרועי חי וקיים!

אבן נגולה מעל ליבי, הרגשתי הקלה. ישבתי על המיטה והרהרתי

בחלום, הוא היה נראה הגיוני, הוא התקשר למילים שרועי אמר לי,

או יותר נכון למילה: 'המחלה'. זה גם התקשר לסיבה שרועי לא

רצה לעשות איתי כלום לאחר הלימודים. החלטתי שאני מחר

בלמודים מתנצל על הצורה שבה התנהגתי אליו בזמן האחרון.

אך לא אגיד לו שאני יודע למה הוא אינו יכול אחרי הלימודים כי

בכלל לא הייתי בטוח שזו הסיבה האמיתית, אולי זה עוד חלום

שאין לו משמעות.

 

למחרת עוד לפני שהספקתי לגשת לרועי ולהתנצל בפניו, רועי ניגש

אלי ואמר לי: 'חגי, קצת קשה לי להגיד לך מה שאני רוצה לספר

לך עכשיו כי עדין לא נרגעתי מכל העניין הזה אבל אני מרגיש שאני

חייב. תמיד היינו החברים הכי טובים ותמיד עשינו הכול ביחד אך

רק בשעות הלימודים ותמיד שרצית לעשות משהו איתי מחוץ

לשעות הלימודים התחמקתי נכון?', רועי לא חיכה לתשובה והמשיך:

'אתה יודע למה? משום שעד אתמול היה לי את המחלה, המחלה

הידועה, ואחרי הלימודים הייתי הולך לטיפולים. אך איני רוצה

שתרחם עלי וגם עכשיו אין לך על מה כי אתמול הלכתי לבדיקות

וגילו שב'ה המחלה נעלמה לגמרי!'. רועי קרן מאושר ואני הבנתי

שזה לא היה סתם חלום, זה היה חלום משמים להראות לי להיזהר

בדיבורי, בהתנהגותי ובמסקנותיי. עכשיו היה תורי להתנצל: 'רועי

אני רוצה לבקש ממך סליחה על איך שהתנהגתי אליך בזמן האחרון,

הגעתי למסקנות לפני שבדקתי אם הם נכונות.' רועי השפיל את עיניו

ואחרי שתיקה ארוכה אמר: 'סלחתי'. הוא יישר את מבטו וחייך אלי

ואני החזרתי חיוך. באותו רגע חזרנו להיות חברים כמו שהיינו

בהתחלה, חברים בלב ובנפש וב'ה גם חברים בריאים.

 

 

 

-סוף!-

 

 

 

 

תודה רבה למעין גול על הסיפור !

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]