סופר נולד !
תחרות 'סופר נולד'-
לקראת שבוע הספר העברי
שם הסיפור- הרשרוש
כתבה- צפנת שיר מעין מבת עין
כמו בכל בוקר, בשעה 6:30 בדיוק, יצאה אורית את הבית
בשקט וסובבה את המפתח בחור המנעול. לחיצה קלה על
הידית הוכיחה בוודאות שהדלת נעולה. אורית נשקה למזוזה
והחישה את צעדיה אל הרחוב. היא האחרונה שעוזבת את
הבית בבוקר, אומנם מוקדם מאוד עדיין, אלה שאביה ואימה
יוצאים עוד קודם לכן בשעה 6:00 מי ללמוד, ומי לעבוד.
וכך אורית 'בת הזקונים' הבוגרת יוצאת לבדה לבית הספר
המרוחק ומקפידה להשאיר הכל מסודר 'כמו שאימא אוהבת'.
אורית שאפה אל קירבה את אוויר הבוקר הטהור, הקריר,
שאיש לא נגע בו והעכיר את צלילותו! היא פסעה כברת דרך
קצרה והתיישבה בתחנה תוך שהיא מסירה את תיקה העמוס
מגבה, ומבליעה פיהוק רחב. התחנה היתה ריקה. זאת הסיבה
שאורית נדרכה לפתע לשמע רשרוש מוזר, שהיה נישמע קרוב
אליה מאוד. אורית זינקה ממקומה וצעדה בזהירות אל עבר
המקום שממנו נישמע הרשרוש. לפתע נעצרה, הרשרוש גבר
והיא נצמדה לקיר התחנה, שפתיה רחשו תפילה וגופה רעד.
היא שמעה קול, קול שנישמע מתוכה הוא אמר לה:' די! הרעד
לא יעזור כלל! חשבי מה לעשות! מהר!!!...'
אך זה לא עזר הרעד לא הפסיק, רק גבר, וליבה דפק בעוז.
היא נגעה בידה על לוח ליבה, מפחדת שכולם שומעים את קולות
ליבה ההומה אבל אף אחד לא היה ברחוב בשעת בוקר
מוקדמת שכזו... אורית עברה במבטה על הרחוב השומם
ולא שמה לב על חתולה קטנה שעוברת ברגעים אלו לידה
שבפיה חבל שחור והיא גוררת אותו במאמץ רב...
אורית שמעה את קולות הגרירה והתעוררה מהרהוריה.
היא חיפשה במבטה את מקור הרעש עד שנתקלה בחתולה.
אורית מיקדה את מבטה שניות מספר על החתולה, ואז עלתה
בליבה מחשבת עידוד- 'בטח זה היה מקור הרעש ששמעתי....'
היא נשמה לרווחה, וכמעט הרשתה לעצמה לשבת בנינוחות,
אך משהו דחף אותה להמשיך להסתכל יותר ממוקד על החבל
שהחתולה סחבה בפיה. היא התקרבה אל החתולה כמעה
והתבוננה בחבל. החבל היה שחור וחלק כמו של חוט חשמל,
זה היה מחשיד. אורית המשיכה לסקור במבטה את החבל
וראתה שהוא מזדנב וממשיך הלאה, מאחורי התחנה. היא נעה
בזהירות ממקומה והסתכלה במהירות סביבה ליראות שאיש
אינו מבחין בה, והציצה חטופות אל מאחורי התחנה.
מחשבותיה רצו והתבלבלו. אורית התיישבה וניסתה לסדר אותם
אך קול שנישמע מאחורי התחנה הקפיץ אותה וגרם לה להתכווץ
בפחד. היא הציצה אל מאחורי התחנה, למקום שם שכן בניין
שנהרס ופועלים רבים עמלו לשקמו. שם בפתח האתר בנייה
עמדו שני פועלים ערבים ושוחחו בניהם בלחש, אבל היא
שמעה אותם. היא חידדה את אוזניה והקשיבה-
-' מחמוד! החתולה המאולבת או איך שאומרים את זה,
היא אהה העבירה את המטען?'
- 'אומרים מ א ו ל פ ת!, ו... כן!'- ענה השני שהיה גם ערבי
אך לעומת חברו ידע עברית רהוטה ותקנית, ודיבר כמעט בלי
מבטא.
-'הכל מוכן?', שאל הפועל את מחמוד בלחץ.
-'אהה!' ענה מחמוד בשלווה.
-'אז מה אתה עומד כאן!', זעם הפועל, 'רוץ תביא את הדברים
וניסע'!
- 'בסדר! אני רץ', ענה מחמוד וכבר נעלם.....
מחמוד חזר וניסה לעזור לחברו להתניע את הרכב שלא הגיב..
אני כבר לא ראיתי ולא שמעתי כלום. מחשבותיי עלו בזו אחר זו:
'הם מחבלים!!! תעשי משהו זה חומר נפץ! זה עלול להתפוצץ
בכל רגע!! תזמיני משטרה הם בורחים!!'.
עברתי ממחשבה למעשה, לקחתי את הפלאפון שלי וחייגתי בחשש
תוך כדי שאני ממלמלת פרקי תהילים... פקיד תורן ענה לי ואני
דיווחתי לו במהירות על מה שקורה. הוא השיב: 'אני מיד מזניק
אליך כמה ניידות'. ניתקתי והמשכתי לצפות במתרחש.
מחמוד וחברו קצפו וזעמו על המכונית והחלו מפלים בה את
מכותיהם. חייכתי לעצמי חיוך לחוץ וחיכיתי ליראות מה יקרה...
לפתע, המכונית כאילו חזרה לחיים והתניעה. הערבים חיבקו זה
את זה באושר.
החוורתי והתחלתי לבכות חרישית.
ואז... הופיעו 3 ניידות משטרה והקיפו את מכוניתם של הערבים
ההמומים. הערבים נעצרו ונלקחו לתחנת המשטרה, ועוד כמה
שוטרים נטרלו את הפצצה.
אחד מהם שכנראה היה בתפקיד מאוד בכיר, ניגש אלי,
לחץ את ידי ואמר: 'משטרת ישראל קדה לך קידה על נחישותך,
על אומץ ליבך ועל חכמתך. כאות הוקרה את מוזמנת להגיע
אלינו לביקור'!
'תודה!', לחשתי מבוישת, נפרדתי מהם לשלום ועליתי להסעה
שכבר הספיקה להגיעה...
תודה רבה לצפנת שיר מעין על הסיפור !
[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'
בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]
התגובות שלכם
נועה לוגסי (צה
ט"ו כסלו תשפ"ד