תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

 

שם הסיפור- בזכות לשון הרע

 

כתבה- ריקי קליין

 

 

בוקר קיצי וחמים,  דנה ישבה מרותקת על הכיסא מבלי יכולת

להזיז איבר. 'אני חייבת לומר זאת לאמא' לחש לה קול פנימי.

'לא אסור לך אם תגידי הכל יתגלה', לחש לה קול אחר.

לפתע צלצל הטלפון,  'הלו?' שתיקה מעבר לקו, 'הלו?'

שאלה שוב, שוב שתיקה. דנה ניתקה וחזרה לכיסא, 'זהו אני

לא יכולה, אני חייבת להגיד את זה לאמא'. 

בימים האחרונים אין לה מנוחה, שירי שהייתה פעם חברתה

הטובה עזבה אותה בזמן האחרון, והתחילה אפילו לקלל

אותה ולהרביץ לה, והיא איימה שאם היא תגלה זאת לאמא

שלה היא תגלה לכל הכתה את סודה הגדול שרק שירי ודנה

יודעות מהו...

דנה הלכה לאמא שלה והחלה לגולל לפניה את קורות הימים

האחרונים. אמא הזדעזעה לשמע הדברים- 'בגלל זה דנה

כל כך מדוכאת בימים האחרונים, אני חייבת לפעול! אינני

יכולה להשאיר את דנה ככה!'.

עוד באותו ערב התקשרה אמא של דנה לאמא של שירי,

וסיפרה לה על הקורות הימים האחרונים. גם אמא של שירי

הזדעזעה לשמע הדברים- 'מה? החברות הכי טובות בכיתה

רבות? זה לא הגיוני, אני חייבת לברר מה קרה'.

כששירי שמעה את השיחה היא ברחה מהבית הישר לביתה

של רותי ואמרה לה שמחר מתעללים בדנה עד הסוף. רותי

התלהבה מהדברים והציעה שמחר בהפסקה הם ילכו ליד

דנה כאילו לא קרה כלום, ידברו איתה, יצחקקו איתה וכו',

ולאחר מכן הן יגרמו לה להישאר בחצר בכדי לגלות את סודה.

וכך היה, ביום שלמחרת הן טיילו ביחד, צחקקו ביחד עד

שדנה התחילה לדבר על המריבה. רותי ושירי התנפלו עליה,

הן התחילו להמציא לה סיפור שאחותה מאחורי בית הספר

והיא מעולפת. דנה רצה כל עוד נפשה בה לחפש את אחותה

המעולפת, ובינתיים הן התחילו לרוץ והמנהלת ראתה אותם.

היא שאלה 'מה קרה? למה אתן חוזרות רק עכשיו מההפסקה?'.

'אממממ אנחנו לא שמענו את הצלצול', הזדרזה שירי לענות. 

לפי טון דיבורה חשה המנהלת שמשהו כאן לא בסדר. שירי

ורותי כבר היו בכיתה, והמנהלת יצאה החוצה וראתה את דנה

מתנשפת ללא הפסקה. המנהלת שאלה אותה: 'למה את לא

בכיתה?', ואז היא סיפרה על המתיחה שעשו לה רותי ושירי,

'ואני בכלל לא יודעת למה הן עשו לי זאת, הרי לא עשיתי להן

כלום'. המנהלת אמרה לה שהיא תטפל בעניין וחזרה למשרדה.

לאחר מכן עלתה לכיתה ה', קראה לשירי ורותי והתחילה לחקור

אותן: 'מה עשיתן? למה עשיתן לה את זה?'. לרותי ושירי לא

היה מה לענות ולפתע פרצה שירי בבכי. המנהלת לא הבינה

מה פשר הדברים ושירי כאילו קראה את מחשבותיה והתחילה

להסביר: 'זה היה יום שישי אחד, אחת מבנות הכיתה התחילה

לרכל על חברתי הטובה דנה. היא כל כך שכנעה אותי בדבריה

שהתחלתי להאמין לה ומאותו יום התחלתי להתעלל בה. אתמול

אמא שלה ואמא שלי שוחחו על המקרה הזה ואז החלטתי שמגיע

לה שאני יתעלל בה יותר. למה היא חייבת לספר הכל? חלפה

בי המחשבה, ואז הגעתי לרותי ותכננו שהיום נעשה לה את זה.

רק אחרי שכבר עשיתי את זה הבנתי את חומרת המעשה.

לא ידעתי עד כדי כמה יכול להשפיע לשון הרע. וזהו, מהיום

החלטתי שאני לא מקשיבה ללשון הרע!', סיימה שירי את

דבריה. המנהלת אמרה להן שהן יכולות לחזור לכיתה והיא

חזרה למשרדה עם חיוך על הפנים.

למחרת, כשהגיעה דנה לכיתה, שירי חיבקה אותה חיבוק גדול

גדול ואמרה לה- 

          'לימדת אותי שיעור גדול לחיים!'

 

 

 

תודה רבה לריקי קליין על הסיפור !

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]