תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור- הכל לטובה 

 

כתבה- אחינעם בן אורי

 

 

 

שלום שמי אלעד, אני בן 13 וגר בעיר דוד.

לפני שאתחיל בסיפורי אני רוצה לספר לכם כמה דברים 

על איפה שאני גר.

הבית שלנו ממוקם בלב הכפר הערבי סילוואן. מאז ומתמיד

הוא נודע ביחסו העוין לזרים בכלל וליהודים בפרט.

בשנים הראשונות לשהותנו כאן היו דווקא יחסי שכנות טובים

בין הערבים ליהודים עד לאותו מקרה...

 

השעה הייתה 3:00 לפנות בוקר.

שכבתי במטה אבל לא ישנתי, הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב

עומד לקרות. פתאום צלצל הטלפון. חלפה מחשבה במוחי

שאולי מזעיקים את אבא לטפל בפצוע כי אבא שלי רופא,

אבל אם משהו כזה היה קורה היו מודיעים לו בביפר אז

ביטלתי את המחשבה הזאת. אבל מה יכול עוד להיות?!

בינתיים אבא גם קם למשמע צלצול הטלפון. ניסתי להאזין

לשיחה אבל לא ממש הצלחתי אך די היה לי לראות את הבעת

פניו של אבא כדי להבין שהרגשתי הייתה נכונה, משהו רע

מתרחש! אבא סיים את השיחה ויצא למרפסת הצופה אל מגרש

החניה ואני בעקבותיו, ומה שראיתי היה נורא.

מגרש החניה בער באש. הבאתי מהר את המשקפת שקיבלתי

ליום הולדתי, כיוונתי אותה וראיתי את ג'היד הערבי שגם

הערבים וגם היהודים נרתעים ממנו עם עוד כמה חבר'ה

מציתים באש את המכוניות שלנו ושל שכנינו היהודים.

לנו יש שתי מכוניות. חיפשתי אחריהם עם המשקפת שלי

אבל ראיתי רק אחת וגם היא כבר לא הייתה מכונית.

אבל מה שהטריד אותי עכשיו זה איפה המכונית השנייה?!

לאן היא נעלמה?! אולי גנבו אותה?! אבל למה שמישהו יגנוב

מכונית ישנה ורק תפילין בתוכה...? פתאום נזכרתי, התפילין!

התפילין שקיבלתי לבר מצווה! הם שהצילו את המכונית.

אתמול בלילה כשאבא חזר מהעבודה נתקעה לו המכונית.

הוא הביא אותה למוסך ויום למחרת הוא בא להחזיר אותה

הביתה אבל אז אמרו לו במוסך- 'לא הצלחנו לתקן את

המכונית ועוד לא מצאנו מה קרה לה תבוא מחר ונראה מה

יהיה'. בגלל שהמכונית עדיין במוסך לא שרפו לנו אותה.

עכשיו אני מבין את הפסוק- 'כל מה שה' עושה הכל לטובה',

ואני חושב שהתפילין הם אלו שהצילו את המכונית והמכונית

הצילה את התפילין.

הסתכלתי על אבא כי רציתי לראות אם גם הוא חושב כך אבל

הוא היה ההפך ממני. הוא הסתכל על המכונית הנשרפת

בפנים עצובות. שאלתי אותו 'אבא למה אתה עצוב כ'כ?'

ואבא ענה לי: 'כשנתקעה לי המכונית אז העברתי את התיק

עם כל האביזרים למכונית השנייה שנשרפה ואיתה גם התיק

נשרף ועד שיביאו לי חדש יכול לעבור הרבה זמן ואני יכול לפספס

הרבה החייאות'. אבל אז הזכרתי לאבא את הסיפור עם

המכונית השנייה ואמרתי שוב 'כל מה שה' עושה הכל לטובה'.

אבא קצת התעודד מזה אבל עדיין לא לגמרי.

אבל מה שקרה שנה אח'כ היה בלתי יאמן...

באותה שנה הייתה מתיחות בין הערבים ליהודים ולקראת

סוכות חבורה של ערבים עצבניים החליטה להתנכל ליהודים.

בשעה 4:00 לפנות בוקר התעוררנו למשמע צעקות וקריאות

'אטבח אל יהוד'. אותם ערבים התחבאו מאחורי פחי אשפה

וחיכו שמישהו יהודי יעבור שם. הם חיכו וחיכו עד שמאבטח עבר

שם ואז הם יצאו לקראתו שלופי סכינים. המאבטח, שנשקפה

סכנה לחייו ירה באוויר ולאחר מכן כשזה לא עזר ירה ישירות

בערבי. הערבי נפצע בבטנו אך עדיין לא מת, וכשקורה משהו

למי קוראים?! כמובן... לאבא שלי!. אבא קיבל הודעה בביפר

ומייד רץ לטפל באותו ערבי. וכשהגיע למקום האירוע נזכר שאין

לו את התיק של הציוד כי שרפו לו אותו. הוא קרא 'אין לי את

התיק, אני לא יכול לעזור לו'. למרות זאת אבא ניסה לעזור לו,

אבל בלי המכשירים שבתיק זה לא כ'כ עוזר.

וכך לאט לאט הערבי נחלש ונחלש ולבסוף מת.

שבוע לאחר מכן מוקד עיר דוד התקשר לאבא שלי ואמר לו-

'אותו ערבי שניסית לטפל בו בלי התיק הוא אותו אחד ששרף

לך את התיק'. אבא סיפר לי את מה שהמוקד אמר לו ואמר-

'באמת כל מה שה' עושה הכל לטובה, וראינו זאת פעמיים'.

 

 

 -מבוסס על סיפור אמיתי-

 

 

תודה רבה לאחינעם על הסיפור !

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]