תחרות 'סופר נולד'-

 

לקראת שבוע הספר העברי

 

(לפרטים לחצו כאן)

 

 

 

שם הסיפור- אמא שלי או לא ?

 

כתבה- רות וסרצוג

 

 

 

 חלק א'

 

'בנות, אל תשכחו להביא לשיעור הבא עבודה על סוג של בעל

חיים ו...', הצלצול קטע את קולה של המורה וכולנו נחפזנו הביתה.

רצתי במהירות בשביל המוביל הביתה, ונזכרתי שהיום אני לבד

בבית כי אמא עובדת עד 4:00. כשהייתי באמצע לפתוח את

דלת הבית במפתח, פתאום שמעתי צלצול טלפון: 'זו בטח אמא',

חשבתי לעצמי,'הרי מי יכול להתקשר בשעה כזאת חוץ ממנה'?.

פתחתי מהר את דלת הבית ועניתי לטלפון: 'שלום אמא, מה

שלומ...', 'אה, סליחה ילדה', קול גברי עבה קטע אותי,

'אבא או אמא יכולים לדבר?'. 'לא', עניתי לו, 'תמסרי להם

שהתקשרו ממשרד האימוץ', והם ניתקו את השיחה.

'משרד האימוץ? מה קורה פה? אבא ואמא החליטו לאמץ עוד ילד?

מי אמר שאני רוצה עוד אח? מי אמר שלא טוב לי עם זה שאני בת

יחידה?'. המון תהיות וסימני שאלה התרוצצו במוחי ורק חיכיתי

לרגע שאמא תחזור הביתה.

ברגע ששמעתי את מנוע מכוניתה של אמא רצתי לחניה.

'אמא, אמא, התקשרו ממשרד האימוץ, אתם רוצים לאמץ ילד?'.

ברגע שאמא שמעה את דברי, חוורו פניה והיא אמרה לי:

'הודיה, אל תתערבי בעניינים לא לך, ועכשיו תיכנסי הביתה

ולכי לעיסוקיך', חתמה אמא את דבריה ונכנסה הביתה.

בערב כששכבתי במיטה שמעתי את הורי מדברים: 'אני חושבת

שהיא מתחילה להבין', אמרה אימי, 'נראה לי שאנחנו צריכים

לספר לה', אבא אמר.

למחרת התעוררתי בשעה 9:30 ומאוד נבהלתי. למה אמא

לא העירה אותי? התלבשתי, הסתרקתי, התפללתי, וירדתי לקומה

הראשונה.  'אמא, מה את עושה פה? למה לא הערת אותי?'.

'הודיה היום תישארי בבית, אני רוצה לדבר איתך, אך קודם

תאכלי', אמרה אמא.

אחרי שסיימתי לאכול, בירכתי והתיישבתי לצד אמא על הספה.    

'תראי הודיה, את כבר בת 12, ואני רוצה לשתף אותך במשהו...'.    

 

חלק ב'

 

'התחתנו לפני 20 שנה וחיכינו 8 שנים לילדים, לאחר שראינו

שהם לא נולדים, החלטנו לאמץ ילדה.'

'הלכנו למרכז אימוץ וראינו שם 2 תינוקות מתוקות תאומות,

לנו הסכימו לקחת רק אחת וזאת את'.

'אני? מאומצת?, טוב אז איפה אחותי ואיפה אימי האמיתית?

מיהי? ולמה היא לא רצתה אותי?'.

'תירגעי הודיה, תתארגני ונלך לראות את אחותך ואימך!'

החלפתי בגדים, עשיתי לעצמי תסרוקת, ונסענו.

כעבור כמה דקות היינו אני ואימי החורגת- אחווה, במכונית

ונסענו לשכונת 100 שערים.

'אחותי גרה בשכונת 100 שערים?', שאלתי את אחווה.

'כן' היא ענתה לי, 'אז איך אני יסתדר איתה?' שאלתי שוב.

'בעז'ה הכל יהיה בסדר'.

עצרנו ליד אחד הבתים ומפתחו יצאו אישה עם שביס לראשה

וילדה בערך בגילי. 'זאת אחותך', אמרה אחווה.

הן נכנסו שתיהן למכונית ונסענו לשכונת ממילא.

הגענו לבית גדול ויפה ובכניסה חיכתה לנו אישה בשנות

ה-50 לחייה והכניסה אותנו לביתה. 'זו אמכן' לחשה לנו אחווה.

'אאממאא' אמרתי בגמגום, ואז נפתח הסכר, וכולנו בכינו.

'חזרתן אלי בנות, חזרתן'.

 

  

 

תודה רבה לרות וסרצוג על הסיפור !

 

 

 

[שמות הזוכים והפרס של התחרות יפורסמו בעזרת ה'

בסוף שבוע הספר- מוצאי שבת פרשת חוקת]