בס'ד

כותבת: הדס צרויה

איורים: ינון פתחיה

שם הסיפור: הסוד של החלות

 

בכל יום שישי אמא של נילי עומדת במטבח

ולשה בצק זהוב ורך.

היא עומדת בחיוך מול הקערה

ופיה מפיק זמרה.

 

 בכל יום שישי עומדת נילי במטבח בדממה

מתבוננת בתנועות הרכות של הלישה,

מאזינה למזמורי השבת שאמא מזמזמת

בליווי הציפור שבחוץ מצייצת.

 

אמא של נילי מכניסה שתי צמות לתנור החם

ותוך דקות ספורות נמלא האוויר בריחן.

וכשיוצאות מן התנור החלות הטריות

מרגישה נילי כי קדושת השבת אט מזדחלת אל הלבבות.

 

בליל שישי מוגשות החלות אל שולחן השבת

וכל מי שטועם מהן, מתמלא באושר ובאהבה מיד,

וכולם מרגישים בפה טעם גן עדן מיוחד.

אז שואלים את אמא בבת אחת:

'מה את מכניסה לחלות, מה יש אצלך ביד'?

ורק אמא מחייכת: 'יש פה משהו מיוחד

תבלין של שבת'.

 

ביום שישי אחד גשום וקר כל כך

עמדה אמא של נילי במטבח.

אמא בישלה ובישלה והזמן עבר

היא שכחה שהקמח נגמר,

וכשרצתה לאפות ראתה שנהיה מאוחר.

ידעה אמא באכזבה

כי לא תספיק גם לנקות את הבית וגם לאפות חלה.

 

אמרה אמא לנילי: 'גשי מהר,

צריך לקנות חלות לפני שהמכולת תיסגר'.

ונילי שמעה אותה מאוכזבת

שהרי בכל השבוע היא ממתינה ליום שבת,

לטעום מהחלה של אמא, המיוחדת.

 

לפתע עלה במוחה של נילי רעיון:

'אני הרי צפיתי באמא אופה חלות – המון,

אני כבר יודעת כמעט במדויק

כיצד להכין חלה לכבוד שבת,

ואני יכולה במטבח לעמוד

ובמקום אמא – את החלות לאפות'.

 

רצה נילי אל המכולת מהר

רצה ורצה לפני שתיסגר,

קנתה קמח ושמרים

וגם כמה ביצים.

ניגשה אל המוכר ושאלה עם מבט:

'יש לך תבלין של שבת'?

 

צחק המוכר ואל נילי אמר מבולבל:

'זהו תבלין מיוחד, מצטער, הוא אזל.

אבל כדי שלא תהי עצובה

אתן לך במתנה סוכריה צהובה'.

 

נטלה נילי את הסוכרייה

שילמה בעד מה שרכשה,

ורצה אל ביתה,

וכל הדרך בעצב תהתה:

'כיצד אכין חלה עם טעם מיוחד

כשאין לי תבלין של שבת'?

 

הגיעה נילי אל ביתה, נכנסה למטבח במהירות

אמא בדיוק שטפה את המדרגות בזהירות.

החלה נילי לערבב וללוש

בעדינות ובהתרגשות.

הוסיפה את כל החומרים בדיוק כמו שלמדה מאמה

ושרה שירי שבת המלכה.

 

הניחה נילי את הבצק לתפוח בקערה

וישבה על כיסא במבטח, על הבצק שמרה.

 

נכנסה אמא אל המטבח

ראתה את נילי דואגת כל כך.

'מה קרה לך נילי'? אותה שאלה

'אין לי תבלין שבת בשביל החלה'.

ואז הסבירה לאמא את כל המעשה:

איך התאכזבה שלא תהיינה חלות והחליטה שהפעם היא תעשה.

היא תקנה את המצרכים,

היא תערבב את החומרים

היא תלוש את הבצק בתושייה

ותבקש מאבא שיכניס אותו לתנור לאפייה.

הכל היה מתוכנן, הכל היה נחמד

רק שחסר לה את תבלין השבת.

 

אמא חייכה חיוך טוב ומיוחד:

'אני אתן לך את תבלין השבת:

בעת ההכנות של החלה

יש לשאת בלב תפילה

ולומר במלוא הכוונה:

'לכבוד שבת קודש, שבת המלכה'.'

 

'זהו זה? זה כל הסוד? זה מה שמיוחד?

זהו תבלין השבת'?

נילי שאלה

ואמא של נילי הנהנה בחיוך שקט

וניגשה להתבונן בבצק.

 

'איזה יופי!' אמא התפעלה

'הבצק נראה ממש נפלא!

בואי עכשיו, נאמר ביחד בלב אחד

נוסיף את תבלין השבת'.

 

אמא שלי נילי עצמה את עיניה

ונילי עשתה כן אחריה

וביחד, בשקט כמעט מוחלט

הוסיפו השתיים את תבלין השבת.

 

קלעה נילי שתי צמות יפות מן הבצק המושלם

ואמא הכניסה אותן אל התנור החם.

 

עברה חצי שעה, ממש לפני כניסת השבת

התפשט בבית ריח מיוחד.

הוציאה אמא מן התנור את החלות

זהובות, טריות, נפלאות.

וכשהוגשו החלות אל השולחן

היו הן מיוחדות כמובן,

אך כל בני הבית אשר טעמו מהחלות הסכימו באחת

כי היה בהן הפעם משהו הרבה יותר מיוחד,

ורק אמא ונילי ידעו את הסוד האחד:

היה בהן כפליים מתבלין השבת!