אש בחנוכה, סיפור מאת אוריה ואליה בירנבאום
הסיפור של אוריה ואליה בירנבאום
אני חדש ביוקנעם. לפני שהגעתי ליוקנעם עילית גרתי בניר- עציון שבכרמל. ביום חמישי, נר שני של חנוכה, פרצה שריפה גדולה מאוד בהרי הכרמל. אנחנו ראינו את השריפה כבר משעות הצהריים, כשהיינו בבית הספר. עשן עלה מההר שמול בית הספר, אך אף אחד לא תיאר לעצמו שזה יהפוך תוך כמה שעות לשריפה של כמה ימים.
אחרי שחזרנו הביתה המשכנו לראות את העשן, והשכנים שלנו עמדו על הדשא וצילמו את העשן מתקדם לעברנו, במצלמת וידאו. אנחנו היינו בבית, הכנו סופגניות ופיצה. בערב הקומונרית באה אלינו להדלקת נרות חנוכה, אבל תוך פחות מעשר דקות היא כבר הלכה, כי קראו לה להגיע לקבל הסבר מה לעשות אם צריך לפנות את כל הילדים מהמשק. אחרי שעה בערך, קיבלנו הודעה שהשריפה מתקדמת לעברנו. אני ומשפחתי נאלצנו להתפנות מביתנו. אבא ואמא ארזו במהרה כמה חפצים, ונסענו לבית של סבא וסבתא משה ושושנה, שגרים בראשון לציון. הם לא היו בבית באותם הימים, אבל אנחנו נסענו והיינו בביתם. ביום שישי בצהריים, לפני כניסת שבת, הלכנו לדודים שלנו מיד-בנימין, היינו שם כל השבת, והדלקנו שם נרות חג ושבת. כל השבת לא ידענו מה עולה בגורל הבית שלנו. התפללנו ואמרנו פרקי תהילים. הרגשנו קצת נודדים ממקום למקום, כמו שבלול שלוקח את כל הבית שלו על הגב. במוצאי שבת נסענו לסבא וסבתא מוניק וצבי, שגרים באשדוד. קנינו כל מיני בגדים ומשחקים כי כמעט ולא לקחנו איתנו שום דבר ברגע שהתפננו מהבית בעקבות השריפה. סבא וסבתא פינקו אותנו ודאגו לנו. ביום ראשון בערב נסענו חזרה לראשון לציון. רק בסוף השבוע, ביום שישי חזרנו הביתה. לאבא היתה עבודה רבה לנקות את הבית כדי שנוכל לחזור.
היה נס גדול בניר-עציון כיוון ששום דבר לא נשרף במשק, וכל מקום ליד המשק נשרף, גם בימין אורד וגם בעין הוד, ובניר עציון לא נשרף כלום. רק בבית הספר נשרפו כמה עצים והחלון של המנהלת התנפץ מהחום. גם כמה פעמים נדלקו קצת גיצים וגחלים שנשארו מהשריפה, והמורה לספורט הלך לכבות את מה שנדלק.
ברוך השם ששום דבר לא נשרף בניר עציון. שבנו הביתה, וכל הדרך היו מראות של עצים שרופים, וכל הרי הכרמל הירוקים שהיו , כבר השתנו לפחם. הנוף המוכר השתנה לחלוטין, אבל בניר עציון הכל נשאר כמו שהיה, ואפילו לא הרגשנו את הריח של השריפה. אנו מודים להשם על הנס הגדול שקרה לנו.
התגובות שלכם
יחי המלך!
ב' אב תש"פ