שְׁבָט 2488
מִי שֶׁיַּעֲבֹר כָּאן וַדַּאי יַחְשֹׁב שֶׁהִגִּיעַ לְנִחוּם אֲבֵלִים: אַבָּא, אִמָּא וְכָל אַחַי וְאַחֲיוֹתַי יוֹשְׁבִים עַל הָאֲדָמָה לְיַד שְׂרִידֵי הָאֹהֶל שֶׁנִּשְׂרַף וְאָבַד לָנוּ בְּיוֹם אֶחָד, חֵלֶק כּוֹבְשִׁים פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע, חֵלֶק מִתְיַפְּחִים וְחֵלֶק בּוֹכִים מָרָה. הַשְּׁכֵנִים יוֹשְׁבִים לְיָדֵינוּ דּוֹמְמִים. הֵם דָּאֲגוּ לָנוּ לְמָזוֹן לִסְעֹד נַפְשֵׁנוּ וּלְמַיִם לִשְׁתּוֹת, נִסּוּ לְעוֹדֵד אוֹתָנוּ וּלְדַבֵּר עַל לִבֵּנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ הָיִינוּ עֲצוּבִים כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הִצְלַחְנוּ לְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶם וּלְהִתְנַחֵם מֵהֶם. חֲבֵרִים טוֹבִים הִצִּיעוּ לָנוּ כֶּסֶף אוֹ כֵּלִים, וְהָיוּ אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִזְמִינוּ אוֹתָנוּ לָבוֹא לָגוּר בֵּינְתַיִם בָּאֹהֶל שֶׁלָּהֶם, אֲבָל אַבָּא סֵרֵב בְּנִימוּס: 'תּוֹדָה רַבָּה, אֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵּר.'
הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁכְּבָר נִגְמָרוֹת לָנוּ הַדְּמָעוֹת, שֶׁכְּבָר אֵין לָנוּ כּוֹחַ לִבְכּוֹת, וּפִתְאוֹם אַבָּא קָם, מְנַעֵר אֶת בְּגָדָיו וְזוֹקֵף אֶת גַּבּוֹ, מִסְתַּכֵּל עַל הַשְּׂרִידִים וְאוֹמֵר בְּקוֹל בָּרוּר:
- 'מַה יֵצֵא לָנוּ מִבֶּכִי וּמֵעֶצֶב? בֵּיתֵנוּ הָרִאשׁוֹן נֶחְרַב, נִבְנֶה לָנוּ בַּיִת שֵׁנִי!'
- 'אֵיךְ?' אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת אַבָּא.
- 'מֵהַשְּׂרִידִים שֶׁנּוֹתְרוּ!' מַצְבִּיעַ אַבָּא עַל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מֵהָאֹהֶל.
כֻּלָּנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל אַבָּא בִּתְמִיהָה. הוּא מִתְלוֹצֵץ? מִשְּׂרִידִים בּוֹנִים בַּיִת?
- 'אֲבָל קֹדֶם כָּל,' אַבָּא מִתְעַלֵּם מִמַּבְּטֵי הַפְּלִיאָה, 'נִצְחַק!'
אַבָּא מְחַיֵּךְ, מַבִּיט בְּעֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת שֶׁל אִמָּא, מַעֲבִיר מַבָּטוֹ אֶל שְׁאַר אַחַי בַּזֶּה אַחַר זֶה, מְחַבֵּק אוֹתִי וּמַתְחִיל לִצְחֹק. אֲנִי מֻכְרָח לְהוֹדוֹת שֶׁזֶּה נִשְׁמָע מוּזָר מְאֹד, אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁצְּחוֹק זֶה מְאֹד מִדַּבֵּק: אֲנִי מִצְטָרֵף לַצְּחוֹק, אַחֲרַי שְׁאַר הָאַחִים, וַאֲפִלּוּ אִמָּא נִסְחֶפֶת לְתוֹךְ מַקְהֵלַת הַצּוֹחֲקִים...
- 'אֲלַמֵּד אֶתְכֶם שִׁיר,' אוֹמֵר פִּתְאוֹם אַבָּא וּמַתְחִיל לַשִּׁיר:
'אֵלִי, תֵּן בִּי שַׁלְוָה - לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם
אֹמֶץ - לְשַׁנּוֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם
וּתְבוּנָה - לְהַבְחִין בֵּין הַשְּׁנַיִם.'*
אַבָּא שָׁר וַאֲנַחְנוּ מִצְטָרְפִים אֵלָיו. כַּמָּה אֲנָשִׁים נֶעֱמָדִים לְיָדֵינוּ, מִתְפַּלְּאִים לִרְאוֹת אוֹתָנוּ עוֹמְדִים וְשָׁרִים.
- 'עַכְשָׁו נִגַּשׁ לַמְּלָאכָה, קֹדֶם נְמַיֵּן!' אַבָּא מַתְחִיל רִאשׁוֹן.
אֶת הַחֲפָצִים שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל שִׁמּוּשׁ אֲנַחְנוּ עוֹרְמִים בַּעֲרֵמָה אַחַת, וְאֶת מַה שֶּׁעוֹד אֶפְשָׁר לְהַצִּיל בַּעֲרֵמָה נִפְרֶדֶת. כֻּלָּנוּ מִתְמַלְּאִים מֶרֶץ, כְּאִלּוּ רוּחַ חֲדָשָׁה נִכְנְסָה בָּנוּ, וּמַתְחִילִים לַעֲבֹד בְּהִתְלַהֲבוּת:
הַבָּנוֹת תּוֹפְרוֹת יְרִיעוֹת, הַבָּנִים תּוֹקְעִים יְתֵדוֹת וּבוֹנִים רָהִיטִים, וְעִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מִתְנוֹסֵס אֹהֶל קָטָן וְצָנוּעַ, שֶׁנּוּכַל לִישֹׁן בּוֹ הַלַּיְלָה.
- 'בּוֹאוּ נָשִׁיר שׁוּב, כֻּלָּנוּ יַחַד,' אוֹמֵר אַבָּא: 'אֵלִי, תֵּן בִּי שַׁלְוָה...'
***
קוֹרְאִים יְקָרִים, גַּם לָכֶם קָרָה פַּעַם שֶׁמַּשֶּׁהוּ נֶהֱרַס, וּבְנִיתֶם אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ? סַפְּרוּ לִי, זֶה יְעוֹדֵד אוֹתִי!
(אֲבִינֵר, בֵּית אֵל 90631)

*משפט מלפני מאה שנה אשר לא ידוע מחברו ולפעמים מיוחס בטעות לפרנצקוס מאזיסי.