טז בְּנִיסָן 2488
אַבָּא שֶׁלִּי אָדָם מְאֹד עָסוּק, אָז אֵין לוֹ זְמַן בִּשְׁבִילִי. הוּא מְאֹד זָרִיז, עוֹשֶׂה הַכֹּל בִּמְהִירוּת הַבָּזָק, וְאִם הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְבַצֵּעַ מַשֶּׁהוּ וַאֲנִי מִתְעַכֵּב - הוּא כּוֹעֵס עָלַי וּלְעִתִּים אַף נוֹתֵן לִי סְטִירָה קְטַנָּה. לֹא אֹמַר שֶׁסְּטִירָה כָּזוֹ מַכְאִיבָה לַלֶּחִי, אֲבָל הַלֵּב שֶׁלִּי כּוֹאֵב.
יוֹם אֶחָד נִפְגַּעְתִּי מֵאַבָּא וְהֶחְלַטְתִּי לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת. חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁאִם הוּא מִתְנַהֵג כָּכָה, שֶׁיְּחַפֵּשׂ לוֹ בֵּן אַחֵר בִּמְקוֹמִי. רַצְתִּי לְכִוּוּן הַיַּעַר הַיָּרֹק, נִשְׁכַּבְתִּי שָׁם בֵּין הָעֲשָׂבִים וְנָשַׁמְתִּי אֲוִיר צַח. הִרְגַּשְׁתִּי חָפְשִׁי וְרָגוּעַ.
וַדַּאי אַבָּא מְחַפֵּשׂ אוֹתִי, וְאוּלַי גַּם קְצָת דּוֹאֵג, אֲבָל לִי זֶה לֹא אִכְפַּת. שֶׁיִּדְאַג קְצָת, שֶׁיִּתְגַּעְגֵּעַ אֵלַי קְצָת, אוּלַי הוּא יָבִין שֶׁבָּרַחְתִּי בִּגְלַל שֶׁאֵין לוֹ זְמַן בִּשְׁבִילִי, שֶׁאֵין לוֹ סַבְלָנוּת בִּשְׁבִילִי, וְכָךְ הוּא יַתְחִיל לְהִתְנַהֵג אַחֶרֶת.
קַמְתִּי וְטִיַּלְתִּי בִּשְׁבִילֵי הַיַּעַר. הָעֵצִים גְּבוֹהִים, הַפְּרָחִים יָפִים, אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן פֹּה. אֲנִי צָמֵא וְרָעֵב, וְגַם מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד... וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה מוּלִי אֶת אֱלִיעֶזֶר.
- 'אֱלִיעֶזֶר?? מַה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, לְבַדְּךָ בַּיַּעַר?'
- 'לֹא כְּלוּם...' עוֹנֶה לִי אֱלִיעֶזֶר בְּפָנִים קוֹדְרוֹת.
- 'בִּשְׁבִיל לֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָבוֹא עַד הֵנָּה...' אֲנִי מִתְחַיֵּךְ.
- 'מַצְחִיק מְאֹד...' מַחְמִיץ אֵלַי אֱלִיעֶזֶר פָּנִים, אַךְ פִּתְאוֹם פּוֹנֶה אֵלַי וּמְסַפֵּר: 'בָּרַחְתִּי מֵהַבַּיִת... לְאִמָּא שֶׁלִּי אֵין זְמַן עֲבוּרִי. הִיא מְאֹד עֲסוּקָה, לֹא מַקְשִׁיבָה לְמַה שֶּׁאֲנִי מְסַפֵּר לָהּ, אִם כְּבָר יֵשׁ לָהּ זְמַן לוֹמַר לִי מַשֶּׁהוּ זֶה כִּמְעַט תָּמִיד הֶעָרוֹת וּנְזִיפוֹת עַל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹ לֹא עוֹשֶׂה... אָז אֲנִי הוֹלֵךְ. שֶׁיִּסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדַי!'
הִסְתַּכַּלְתִּי עַל אֱלִיעֶזֶר נִדְהָם.
- 'מַה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי כָּכָה, בְּעֵינַיִם עֲגֻלּוֹת? הַסִּפּוּר שֶׁלִּי כָּל כָּךְ מוּזָר? אוֹ שֶׁלֹּא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁבָּחַרְתִּי לַעֲשׂוֹת?' שׁוֹאֵל אֱלִיעֶזֶר.
- 'לֹא... לֹא... תּוֹדָה שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי... אֲנִי הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה...' הִפְנֵיתִי גַּבִּי וְהִתְחַלְתִּי לִצְעֹד מְהֻרְהָר לְכִוּוּן הַבַּיִת.
- 'רֶגַע, אַבְרִי, לָמָּה אַתָּה בּוֹרֵחַ, סַפֵּר לִי מַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?'
סִפַּרְתִּי לוֹ מַה אֲנִי עוֹשֶׂה בַּיַּעַר, וְהַפַּעַם הָיָה זֶה תּוֹרוֹ לְהַבִּיט בִּי נִדְהָם בְּעֵינַיִם עֲגֻלּוֹת.
- 'אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה...' אָמַר אֱלִיעֶזֶר.
***
אֵיךְ אֶצְלְכֶם, קוֹרְאִים יְקָרִים, גַּם אַתֶּם חוֹזְרִים הַבַּיְתָה?
אַבְרִי
(אֲבִינֵר בֵּית אֵל 90631)